החיים על סף תהום

הסופ"ש מתקרב והוא לא הולך להיות קל במיוחד.
סופ"ש ראשון לבד מזה כמה חודשים.
זה כל כך מוזר לי לדמיין את זה.
כבר ממש שכחתי איך זה.
התרגלתי לסופ"שים עמוסי חוויות מסעירות
מוצפים באהבה רומנטיקה וסקס.
ועכשיו אינם.
אתמול קיבלתי טלפון מחברה קרובה שעם הזמן הקשר התרחק.
התקשרה אתמול דיברנו ודיברנו ובסוף היא הזמינה אותי לסופ"ש
בקיבוץ שבו היא גרה ליד טבריה
ההצעה נישמע די מפתה ואולי עדיף לנוסע
כי פה לא הייה משהו שישבור את הקרח ויפסיק את הכאב.
אני פשוט אמות פה.
אולי זה סוג של בריחה.
אבל כנראה שעדיף ככה.
אז עדיין לא ממש קיבלתי החלטה אם מחר בשמונה בבוקר אני עולה על אוטובוס לטבריה.

ניראה לי שזה הכי כדאי.