החיים על סף תהום

פתאום ניראה לי מוזר ללכת לישון לבד במיטה
התרגלתי לנוכחות של ונוס אצלי בחיים לחיבוק שלו למגע שלו
והלילה אני לבד.
זה לא תלונה או התבכינות שלי אבל סתם פתאום מוזר לי.
היום ממש הפנמתי את העובדה הזאת שאני וונוס כבר בהחלט תקופה ביחד.
תקופה שעברתי כל- כך כל- כך הרבה.
בעיקר בהתפתחות שלי לגביי כל השקפת העולם ועוד בכלל על זוגיות ואהבה בפרט.
ואני מאמינה שתרמתי מהידע והניסיון שלי.
אני אוהבת להיות בזוגיות טובה, בריאה ומספקת.
שקושרת אותי אלייה מתוך בחירה ורצון שלי.
במעכרות היחסים הקודמות שלי הראשונה בחיי הייתה ממש לא מספקת
ותמיד ידעתי שבמוקדם או במאוחר היא תסתיים. וכן אחרי שנה וקצת היא ניגמרה אולי אפילו קצת קודם מבחינתי. ברגע שהבנתי שאין לי שום עיניין להמשיך במערכת יחסים כזאת.
הקשר השני שלי הייה יותר פתוח לרעיונות המטורפים שלי והוא באמת הייה במידה מסויימת יותר טוב. אבל גם אז הבנתי אחרי שלוש שנים שאני לא רואה שום נצחיות ורצון להמשיך את הקשר. וככה היו מערכות היחסים בחיי. ותמיד יכלתי לעזוב מחוסר ההקשרות שלי בבן זוג ובלי הרבה פגיעה רגשית.
ואז הייתה תקופת הרווקות שלי שנה וחצי של התפרפרות שבה הבנאדם היחיד שאהבתי זה הייה אני בכבודי ובעצמי. לא הסכמתי להיקשר רגשית לאף אחד. הכל הייה כל כך חסר טעם בעיניי.
אבל כאן הפעם זה משהו מאד מוזר.
כמו איזה משאלה שהתגשמה אהבה אמיתית ללא גבולות. בלי תנאים.
פשוט לאהוב בלי סוף.