החיים על סף תהום

ניראה לי שיש לי איזה שובע מחגים ישראלים.
אני יותר ויותר מתחילה להאמין ולאמץ את זה לעצמי.
השנה יום הזיכרון הייה לי קשה ביותר
הרגשתי שאם זה הולך להימשך עוד שעה אחת אני מתפוצצת
הכל החזיר אותי שנתיים אחורה לדנה.
אני אפילו לא מצליחה לדבר על זה.
כל פעם שאני ניזכרת באותו יום זה רק סוגר אותי יותר
זה אוכל אותי וכואב לי ומידי פעם מציק לי.
רוב היום לווה בדמעות ומאין חנק.

אני וונוס היינו בסופ"ש די סופנטני מדהים באילת
טיילנו, צללנו והמון אוכל מעולה וסקס מדהים.
הייה פשוט מעולה.
וחבל לי שהטעם הטוב ממנו הולך לי בגלל במצברוח הזה שלי.

אז שיהיה לכולכם חג שמח.