החיים על סף תהום

ממש בתחילת הקשר שלי עם הגבר המדהים ביותר בעולם ונוס כמובן סיפרתי לו שהרבה אנשים באים ומתייעצים איתי לגביי מערכות היחיסים שלהם והוא שאל אותי מה הייתי מעייצת לנו?
אז אמרתי הדבר החשוב ביותר זאת תקשורת.
אבל כמובן שהסנדלר הולך יחף והרבה דברים שאני מוצאת את עצמי מייעצת לאחרים אני בעצמי לא מייסמת בקשר שלי. וזה רע מאד רע.
זה גורם לי להסתגרות בעצמי ולצבור עוד ועוד בתוך הבטן ואז אחרי שהכל נאגר מריב אידיוטי לגמרי הכל מתפרץ. ולאחר תקופה ארוכה של צבירה של רגשות בבטן בלילי שני הרגשתי שהוצאתי ה כ ל.
בלי לחשוב יותר מידי מה שיבש יצא פשוט ככה. בלי לוותר לעצמי בלי לברור מילים.
אני אוהבת את השיחות שלנו הם תמיד מחזקות אותי ונותנות לי המון כוח להמשיך הלאה בלי לוותר על האקטיביות שלי בקשר.
ואחר כך בסשן שהייה הלכתי על אותו עיקרון מה שרציתי עשיתי תיכננתי הכל כמו שצריך. עשיתי הפסקות שהרגשתי לנכון לעשות. ומעל לכל התקשורת בנינו הייתה מעולה.
הרגשתי שאני ממש שולטת במצב ומוקד האחריות מה שמאד חיבר אותי זאת הרגשה טובה שנותנים לי את האחריות ואני צריכה להוכיח שאני מסוגלת לתפקד בצורה הנכונה והטובה ביותר.
נהנתי להזדהות עם הרגשות והתחושות של ונוס אבל לא לשקוע בתוכם (תוכנה אופיינית למזל דגים...)

אני יודעת שמה שהייה באותו לילה שינה הרבה דברים לטובה, ואני מחזיקה אצבעות שעכשיו תבוא התעופה האמיתית.