אחרי סופ"ש קסום ומהנה (שעוד לא ניגמר...) שכלל הרבה שיחות כנות ועמוקות אורגזמות משחררות. ישבנו היום בצוהריים במנטה ריי ודיברנו זה מדהים אותי איך כל פעם מחדש נושי הזה גורם לי לפרפרים בבטן אני משוגעת עליו ממש משוגעת.
ומחר נושי נוסע לאילת לחמישה ימים עם קופיקו
זה יהיה לי ממש מוזר זאת הפעם הראשונה מאז שאנחנו ביחד (כמעט 10 חודשים)
שלא ניראה אחד את השני כל כך הרבה זמן.
אני מתכוונת להישאר בקן הציפורים גם מטעמי נוחות לעבודה וגם מתוך רצון של אחריות ואולי סוג של להוכיח לעצמי שאני מסוגלת להסתדר לבד. ולא לחזור להורים בנס ציונה וזה בכלל יהיה לי מוזר להיות כאן בלי נושי. אני כל כך מכירה את עצמי בקטעים האלה ואני ממש לא טובה בגעגועים אני יודעת שכבר מחר בצוהריים אני אשתגע.
והמחשבה שללכת לדנג' ביום שלישי לבד ואפילו אין למה לצפות לא ממש נתפסת.
בלי חיבוקים ונשיקות לפני השינה ובבוקר שקמים.
לחפש את נושי בעין ולא למצוא.
אני מקווה להחזיק מעמד
ותתכוננו אני הולכת לבכות לכם הרבה.
פאק אני כבר מתגעגעת.......
לפני 17 שנים. 5 באוגוסט 2006 בשעה 16:18
