החיים על סף תהום

אני מרגישה מוזר ממש מוזר אין לי חשק מיוחד למשהו או רצון לעשות משהו וזה לא שאני מרגישה עייפות סוג מסויים של שובע מהחיים.
אני לא מיניתי בשיט במקום מסויים זה מלחיץ אותי, אני לא מיניתי זה לא ממש נתפס אצלי.
ברגעיים כאלו אני מרגישה זקנה שיצאו לי קמטים ושערות לבנות אולי איזשה מייקאוור ישפר את המצב. אני לא מרגישה כבדה מיוחד.
אבל אני מרגישה שיש לי חוסר בעולם פנימי משל עצמי. ושאני מנסה לחשוב איזה דברים הייתי עושה שהייתי גרה בבית עם ההורים בנס ציונה ולא עולה לי שום מחשבה.
דבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו זה שאולי הקשר עם החברות ילדות שלי שחסר לי במקום מסויים הרי אנחנו היינו ביחד מגיל ממש קטן אפילו לפני בית הספר היסודי, ולא משנה מה ינסו לשכנע אותי שם לרוב אני הרגיש בחברות הכי אמיתית שאפשר למרות שגם פגשתי שתי חברות מדהימות בצבא (אחת הסיבות שנכנסתי לכלוב) ואני אוהבת אותן לא פחות אבל בחברות ילדות שלי יש משהו שהוא טהור ואמיתי ככה חשבתי ויכול להיות שאני סתם משלה את עצמי כבר הרבה זמן שאני לא ממש מוצאת איתן מכנה משותף לא פעם הן טענו שאני נועזת עד כדי מופרעות עבורן (במילים מסיומות) והרגשתי את זה כל הזמן שהייתי מספרת להם על החוויות המיניות הראשונות שלי עם גברים, נשים ושלישיות מסויימות. תמיד הרגשתי שאני חייה עשר שנים קדימה מהם וזה אפילו התבטא בהוצאת רישון הנהיגה שאני הוצאתי רישון מוקדם מהן. ועכשיו אני גרה בת"א והן באיזה בועה משל עצמן שאפילו לא באו לבקר אותי כאן. וזה ממש חסר לי. כי אני תמיד אוהב אותן והייתי ממש רוצה שהם יבוא לראות את החיים והעולם שלי.
וזה בעיקר מתבטא עם החברה הכי טובה שלי (יותר נכון הייתה אני לא ממש יודעת מה ניסגר עם זה היום) אשתי, שניסיתי כמה פעמים ממש לנסות לשכנע אותה לבוא לכאן קיבלתי את הרושם שזה כבד מידי עבורה וזה מציק כי במקום מסויים היא מעדיפה בילוי עם החברים של החבר שלה היא הולכת בלי בעיה אפילו עם זה כרוך בנסיעה לאילת. וגם ממש מפריעה לי שמילא לבוא לכאן זאת בעיה גדולה מידי עבורה היא אפילו לא הראתה נכונות לפגוש את נושי שאנחנו כבר 9 וחצי חודשים ביחד. ועד שכבר יזמתי מפגש היא נירדמה ומפגש בוטל אפילו לא נידחה.

ניסיתי לדבר איתה ולרוב שאני חוזרת לנס ציונה אני דואגת להיפגש איתה ועם חברה נוספת וזה מציק שממנה לא בא כלום ואם כן אז זה חייב לבוא על משהו שיהיה מאד מפריע והסיכוי שלו להתבצע הוא אפסי. כמו ביום ההופעה של נושי היא ידעה לבוא ולהציע ללכת לעשות קניות בת"א אבל לבוא להופעה- לא בא בחשבון.
וגם זה לא שהיא עובדת או עסוקה במיוחד בשביל להיפגש אבל בכל זאת אם אני רוצה לראות אותה אז אני חייבת להתקשר ואני חייבת לבוא ובקיצור אם זה לא בא ממני זה לא קורה.
כואב לי שככה החברות שלנו תלך היא מאד חשובה לי ואני אוהבת אותה מאד למרות מי שהיא
(ואני יודעת טוב מאד למה אני אומרת את זה)
יכול להיות שככה היא רוצה זה בסדר אני אוהב אותה תמיד ואני פשוט אקבל את המצב כמו שהוא אם היא רוצה ככה סבבה הכוחות שלי הולכים וניגמרים אם לא ניגמרו כבר.