החיים על סף תהום

זהו סופית אני לא אוהבת את השיעמום הזה
כל דבר נעשה בצורה כל כך קשה ואפילו לנוח ממנו אי אפשר.
אני שונאת את המצב שבו האופציות הולכות ומצטמצמות
ובסופו של דבר האופציה האולטמיבית היא שינה.

ניראה לי שאני מתעצבנת על עצמי שאני לא מוצאת לעצמי משהו שאני אמצא בו עיניין.
אני מרגישה שמיצתי את כל הדברים שאפשר למרות שאני יודעת שיש לי עוד המון דברים שיעניינו אותי ושאני יכולה לעשות כדי להפיג את השיעמום

יש לי איזה תוחשה שמאז שנושי חזר מאילת עוד לא ממש יצא לנו להיות ביחד ממש רק אני והוא.
וזה לא נכון כי היינו שבוע שלם לבד אבל זאת התחושה שלי.
אולי כי לדעתי עוד לא סישנתי אותו כמו שצריך....
טוב נו המלפפון...

טוב די אין לי כוח לקיטורים.