החיים על סף תהום

אני רוצה לבכות! בכי של ממש להוציא הכל.
לא רציתי לכתוב כי רציתי לדבר איתו קודם אבל אנחנו כל כך רחוקים שקשה לי לראות את זה קורה.
אני מרגישה רע לפעמים שאני אומרת דברים שיוציאם מהלב בגלל התוצאות שהם גורמות אבל קשה לי ובאמת שקשה לי ואני לא רוצה לשמור הכל בבטן זה רק עושה לי רע.
עברנו תקופה די קשה לאחרונה בקושי ביחד והמון עבודה וכל השאר מסביב אבל מה שמאד עזר לי זה המחשבה שזה משהו זמני והוא יגמר בקרוב.
הייתה לי פנטזיה שלא משנה מתי התקופה הזאת תגמר אנחנו נחזור לעצמנו בפיצוץ.
איזה עוד פנטזיה שתוגשם או איזה סשן מפציץ בדנג' משהו גדול וחזק באמת.
ודי תיכננתי על אתמול אבל כבר עוד שהייתי ילדה קטנה הבנתי שכגודל הציפיה כך גודל ההאכזבה
אני שונאת לחשוב שהמשפט הזה נכון.
אני לוקחת את האחריות עליי שיכלתי להודיע הרבה קודם שאני לא מעוניינת ללכת, וגם שיכלתי לעודד אותו יותר ללכת בלעדיי אבל הכל קרה כל כך מהר והוא ישר התפשט והחליט על המשך הלילה מבחינתו הוא הרבה פעמים פועל ככה ישר מחליט שזהו ניגמר זהו להתנתק וניגמר. והמסקנות שתמיד נוצרות בעיקבות זה הם לפעמים רעות.
קנאה הוא אומר שאני מקנאה קנאה זאת לא הרגשה ששייכת לי אני מכירה אותה כהרגשה שאני עושה לאחרים אבל אני לא מקנאה באף אחד או אחת יש לי ביטחון עצמי מספיק חזק שהקנאה לא מצליחה להיכנס אליו ולהפך אני נהנת לראות אותו טיזר, נהנת ופורח מכל הבנות בדנג' הגירויים ובכלל זה רק מדליק אותי יותר ואני בכלל נהנת ושמחה לראות אותו מצליחן בכל תחום שהוא זה רק עוד יותר גורם ללב שלי לחייך.
אני לא מאמינה בתחושות האלו אני לא רציתי גבר כדי להרעיב אותו כמו שאני הייתי בעבר
אני רציתי מישהו שאנחנו נוכל להגשים את עצמנו לעשות הכל בלי גבולות ובלי מעצורים ובגלל זה אני לא מאמינה הרעבה נפשית

אתמול שהסתכלתי עליו שחזרנו הביתה ראיתי אותו והסתכלתי עליו במבט אוהב ולא סתם אוהב,
אוהב שמקפיץ את הלב. וחשבתי לעצמי פאק אחרי עשרה חודשים ואני מאוהבת בו לגמריי

ועכשיו אין כלום אני כאן במחשב הוא באולפן אני חושבת שהוא רוצה לדבר איתי הרי המצב הזה לא יכול להמשיך ואני רוצה שיגמר אני רוצה שנפרח נרחף ביחד