סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 18 שנים. 3 באוקטובר 2006 בשעה 19:59

טוב זה ממש לא הגיוני
סימני החבלות על הגוף הבלתי פוסקים האלו.
ומה שיותר ביזארי בסיפור הזה שאת כולם לפחות רובם
אני עשיתי לעצמי ולהלן הרשימה:
* סימנים כחולים על הרגליים כתוצאה מהניסיון שלי ללמוד לרכב על האופניים.
* סימן כחול גדול בתוספת שריטה עמוקה כתוצאה מהצלפה שלי בונוס על שולחן הבליארד במסיבה של אייר.
* כוויות בשתי אצבעות כתוצאה מאחיזה של זיקוק חם.
* כיוה נוספת על הבטן משעווה חמה שנישפכה בעת הוצאתה מהמיקרו.
* פצע על הפנים שקצת הציק בהתחלה ולאחר טיפול לא יוצלח מציק הרבה יותר.

כל אלו נעשו בידי המוכשרת מכולן- אני.
וכמובן שלא נשכח את הכוס אבל פה לא כל האשמה עליי.

חשבתי אולי אני אשאר בבית על מנת למזער את הנזק
אבל במחשבה שניה רובם נעשו בבית.
מה שמשאיר אותי במצב חסר אונים, ותקווה עמוקה לאלוהים שתפסיק להכות אותי.

Donna S​(שולטת) - אוייש זה נשמע ממש כואב מקווה שתרגישי טוב
מצטרפת לבקשה אלוהים תפסיק להכות בתהום בבקשה :)
אוהבת אותך }{
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - מי צריך דום כשאפשר לגרום כאב לעצמך? :)
לפני 18 שנים
חתול צללים​(לא בעסק){Cypris} - אלוהים היא דומית מסוכנת???
האמת, זה יכול להסביר כמה מהצלקות היותר מכוערות שלי.
לפני 18 שנים
vini​(אחרת) - הכי מבאס זה שאין על מי להוציא את העצבים
חוץ מאשר על עצמך!
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י