אני מרגישה סוג של חסך בכתיבה שלי
כל השבוע אני לא ממש יכולה לחלוק את מה שאני עוברת
ויש לי הרבה מחשבות, הירהורים, רגשות, קיטורים, התבכיינותיות ועוד ועוד...
אבל כרגע אין לי ממש מישהו לדבר איתו
אז עכשיו אני משפריצה.
ואיפה אני אעשה את זה אם לא בבלוג שלי, במקום שלי ושהוא רק שלי
השעה עכשיו 3:55
ואני ממש לא יודעת מה זה עייפות
אני אפילו מרגישה סוג של ביזבוז בללכת לישון הלילה
שמחר אני לא צריכה לקום מוקדם.
כשהייתי בבית ספר ובצבא הייתי נירדמת מוקדם
ומתעוררת בסביבות ארבע לפנות בוקר
ואז מרגישה את החופש בעצמות, ברוח.
ככה אני מרגישה בחופש באיזור השעה ארבע בבוקר
עד כמה אני עייפה אם בכלל.
הייתי גם פותחת טלויזיה כדי לא להרגיש לבד שומעת את השירים שהיו חודרים אליי ממש עמוק.
אבל עכשיו היא מגעילה אותי יותר מאיי פעם.
ואני יודעת שאני לא לבד נושי בחדר השינה ישן לו. אחחחחח הוא כזה מתוק שהוא ישן- לאכול אותו.
מזגתי לי עוד כוסית יין אדום ואני רואה כאן סיגרה שובבה (איך שאני אוהבת את התיאור הזה)
ורק נישאר לראות מה יהיה מהלילה הזה.
הלילה הזה לא יגמר בפוסט.
לפני 18 שנים. 14 באוקטובר 2006 בשעה 1:55
