סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 18 שנים. 14 באוקטובר 2006 בשעה 11:21

אני יכולה להבין אותו כל התקרבות איתי עכשיו תביא לכאב חזק יותר מחר
שאני אלך לעבודה ולא יהיה איתו כל היום וחלק מהלילה
קצת מבעס שאת הזמן החופשי אנחנו לא ממש מנצלים לעצמנו
הייתי נורא רוצה לסשן אותו יש לי המון הבזקים מסשנים
תפיסה חזקה של הפיטמות, התעללות בזין, לשבת לו על הפנים
ולזיין לו את התחת שדי הרבה זמן לא זיינתי.
אבל שאני מסתכלת על עצמי מי בכלל הייה רוצה להתמסר אליי.
אז מעשה עשיתי שראוי להתמסרות מצידו.
אם כבר אז להפך.

אני לא מסוגלת לשתוק אני חייבת לדבר
כל השבוע בעבודה השיחות שלי נעשות בין קאט לאקשן
ואני מתפוצצת עם עצמי וכרגע זה בפנים ובבלוג.
אני משתגעת
הלכתי לישון עם חיוך כמו שרציתי אבל אחר כך ניזכרתי בעוד דברים שלא הוצאתי
כמו כל הקטע עם הפנטזיה שהגשמנו ביום שני.
וזה מנע את החיוך.

השיבומי המתקתק​(מתחלף){בדסמית} - סלחנות היא מידה טובה, מאפשרת לשמן את החיים.

תהיי סלחנית לעצמך, וגם לו.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י