החיים על סף תהום

היום שיצאתי מהטיפול בדיוק ראיתי אותו עובר עם האופניים "במקרה"
זה הייה כייף לראות אותו "סתם במקרה עובר"
ואז קראתי לו "דן" והוא עצר ודיברנו והתחבקנו הוא גם ניסה לגעת בציצי אבל לא ממש נתתי לו.
ואז כל אחד מאיתנו הלך לדרכו.
כנראה שגם אלוהים תיכנן את זה ככה שפשוט ניפרד ככה באמצע היום.
כי אז בדיוק ניגמרה לי הסוללה ואז שהוא התקשר והשאיר לי הודעה מתוקה שאם אני רוצה לבוא והוא יכין לי מיץ תפוזים סחוט ומרק עוף אבל כבר הייתי בדרך הביתה ולא שמעתי את ההודעה עד שהגעתי הביתה והטענתי את הפון.
ואז גם שמעתי הודעה זועמת מאבא שאני אביא לו את האוטו כי הוא צריך לתקן אותו בת"א.
וככה שהייה יכול להיות כל כך מתאים הכל ביחד אם רק הסוללה לא הייתה ניגמרת.
עכשיו האוטו שבק חיים וזה די קריטי ובעייתי, הוא גם ככה טרנטה אבל הוא החזיק אותי די הרבה זמן וכל מיני נסיעות מוזרות וגם מעשים מוזרים בתוך האוטו...
אחר כך קידמתי את נושא העבודה שלי והלכתי לכמה ראיונות והלך די בסדר.
ועשיתי גם סיבוב בקניון רחובות וקניתי פרווה, חגורה ותחתונים עם לבבות (יותר נכון אבא קנה לי)
ואז ראיתי את הבושם שלי שאני הכי אוהבת גוצ'י ראש רד במחיר ממש מצחיק ועוד הבקבוק הגדול
אבל אני חייבת רק אחרי שהויזה תרד אחרת אני אקבל שוב פון מסבטה מהבנק.
הפכתי להיות מפונקת. סתם לא באמת אני חולה אז מותר לי.