החיים על סף תהום

ליכלוך זאת המילה שמתאימה להרגשה שלי.
אני מרגישה מנוצלת.
אני תוהה לעצמי איזה מין בנאדם זה?!
שמתקרב אליי ואני בשיא התמימות מאמינה בו ומרגישה שאני יכולה להיות הכי אני עוזרת, נותנת,
מכירה את האנשים הכי קרובים אליי החברים הכי טובים שלי.
ויום אחרי הולך אל אהבת חיי.
אני מרגישה מרומה, אני מרגישה שכשצריך את הכוח, העוצמה, המעמד שלי אז זה בסדר לקחת.
ולא צריך להרגיש משהו לא בסדר מכך שיום אחרי אפשר לשבור אותי.
כנראה שאלו הם החיים בביצה הפעם אני שקעתי בבוץ, מחר מישהו ישקע בבוץ בגללי.

לפחות הייתה מספקת לו את מה שאני לא מסוגלת לתת לו כרגע והייתה תורמת לו חוויה חיובית.
אבל לא.

וזאת לא הקנאה שמדברת זה הניצול!
בגלל החרא הזה חזרתי אחורה
הייתי מבולבלת.
ולא אהבתי את עצמי.