החיים על סף תהום

למעשה לא עשיתי הרבה היום חוץ מלישון, להתעורר ושוב לישון...
בעיקבות המחלה אני די נמנעתי ממפגשים חדשים/ ישנים
למרות שהבית שלי ההורים שלי די ריק רוב היום ולמעשה לרשותי
אבל אני גם ככה לא יכולה לעשות הרבה בלי להיצמד לנייר טואלט
לקראת הצהורים קיבלתי טלפון מנחם
איש יקר שעוקב אחרי הבלוג שלי, אותו כיבוש שבהתחלה חשבתי שהוא יותר בדסמי ממני
אבל טעיתי.
והוא הזמין את עצמו לקפה ולהכין לי תה צמחים שירפה אותי
הוא הגיע והביא לי טישו פרה ישבנו, דיברנו השיחה הייתה עמוקה, הוא לא האמין שאני גם נשלטת אז הראתי לו את הסימנים שעוד נישארו לי.
הוא קצת נלחץ שסיפרתי לו את הסשן עם הסכין ככה זה סטודנט לרפואה.
הלכנו למיטה התנשקנו קצת שיחקתי לו בפיטמות וראיתי מצדו שזה בסדר שאני יכולה להמשיך לשחרר את הכאב. ותפסתי יותר חזק ושיחררתי לסירוגים והוא אמר "יש לך חיוך יפה, אבל החיוך הכי יפה שלך הוא שאת מכאיבה"
לקחתי שני אטבי כביסה וחיברתי אותם לפיטמות ראיתי איך הזין שלו עומד כמו טיל שמת להתפוצץ העברתי יד מלטפת ועדינה כולו רעד. והתחלתי לנוע עליו בתנועות מגרות. והוא ממש נאנק מכאב והנאה. סובבתי אותו והוא ירד לי ממושכות עד שגמרתי.
סובבתי קצת ליקקתי את הזין ועליתי עליו ובכמה שניות הוא גמר.
הורדתי ממנו את אטבי הכביסה הוא הניח את הראש על רגליי וליטפתי אותו אבל לא הסתכלתי עליו דמיינתי שזה מישהו אחר (הם גם די דומים) וזה הייה כואב אחרי איזה זמן שמתי לב שהוא רדום.
קמתי והמשכתי בעיסוקיי עד שהערתי אותו (ת'אמת בצורה די מגעילה) כי ההורים שלי כבר היו אמורים לבוא וניפרדנו לשלום.