החיים על סף תהום

זה הייה נורא היום שיצאתי מהטיפול הגעתי לאוטו ובום הוא לא מתניע.
אני מנסה עוד קצת התקדמתי כמה מטרים ונתקעתי באמצע הכביש הגיע שוטר והתחיל לריב איתי שאני חוסמת את הכביש אבל שביקשתי ממנו עזרה הוא סירב וטען שאם אני לא אזיז את האוטו הוא מביא לכאן גרר.אם הוא באמת הייה לוקח בחשבון את הרוחב של הכביש הוא הייה מבין ששום גרר בעולם לא יצליח להיכנס לכאן כל עוד האוטו תקוע כאן, לא משנה כמה הוא ירצה.
הצלחתי להזיז עוד קצת את האוטו וכמה אנשים עזרו לי עם כבלים אבל זאת לא הייתה הבעיה.
טוב דיברתי עם אבא והוא הזמין חילוץ אבל... הזמן.

זה ממש לא זז. ישבתי ארבע שעות תקועה שם וכל כך כאב לי לשבת עוד מאתמול בלילה כל התחת שלי אדום ועם סימנים כואבים. והייתי חייבת להשתין הייה לי נורא משעמם והידדתי עם כמה אנשים שעבדו באיזור הם צחקו עליי על התקדמות שהאוטו עשה מהרגע הראשון שהם ראו אותי. כל הפקחים, שוטרים שעברו שם חגו סביב האוטו כמו דבורים לדבש, "אךךך אוטו שחונה במקום אסור יאללה בוא נדפוק לו דו"ח ואולי גם גרר" זה בטח מה שהם אמרו לעצמם.
אחר כך הייתי ממש רעבה כל כך רציתי משהו לאכול אבל לא היו חנויות של אוכל כלשהו לידי חוץ מקצב וזה הייה ממש מבאס כי אחד השוטרים אמר לי שלא לזוז מהאוטו.
וגם הרעב וגם השלפוחית שניהם ביחד לחצו עליי, שלא לדבר בכלל על משך היום שלא קידמתי בשיט.

ואחרי פאקין ארבע שעות סוף סוף הגיע החילוץ.
כמו כל חוקי מרפי שהוא בא להתניע האוטו התניע.