החיים על סף תהום

זה הייה נורא כמה ימים בלי הכלוב, לא הייה לי מחשב וזה הייה די קשה.
אבל ההתנתקות גרמה לי להמון מחשבות אמיתיות וכנות עם עצמי
החלטתי לשים הכל מאחוריי ולהמשיך הלאה
פחדתי להרגיש למישהו אחר רגשות של חיבה ואהבה לבוא מהמקום האמיתי והכנה
ולתת את כל זה למישהו אחר.
רציתי לשמור לו את המקום שלו בלב שלי ובגלל זה פחדתי להתקדם ונתקעתי
פחדתי מהספק שמישהו שמישהו יכנס לי ללב.
אבל כבר לא.
אני מאמינה שאם המקום שלו מספיק חזק ועמוק עבורי הוא לא ישתנה גם אם אני אצא עם אלף בחורים. ואם זה ישתנה אז אולי ככה הייה צריך.
אני לא פותחת במלחמת הבלוגים אבל אני רוצה לצאת, לבלות,
להנות מהחיים אני סה"כ בת 21 ולא בת 100.