החיים על סף תהום

היום אחרי הסידורים הרגילים מצאתי את עצמי בזמן מת בת"א הייתי צריכה לחכות עד הצהוריים לתור לרופא ובבוקר היו לי בדיקות.
אז חשבתי לעצמי שאין דבר טוב יותר לעשות מלקפוץ לנוקס.
אני בדיוק בדרך לשם ואני מקבלת טלפון מהמדריך שלי מהקורס ברמנים מדברים קצת על אה ודא ואז הוא שואל איפה אני ואם בא לי להיפגש ללנצ' בעיקבות הזמן המת הסכמתי בשמחה, ניפגשנו ליד נחלת בנימין והלכנו לאגדיר בהתחלה כמעט ישבנו בשולחן שגרם לי לכל מיני זיכרונות אז ויתרתי ובחרתי שולחן אחר, התפדחתי להזמין המבורגר דייט ראשון- פדיחה אז הסתפקתי בקלאמרי ווויט ראשן. המצלרים והברמן מאד דאגו לנו ושלחו לנו כל מיני פינוקיים כייפים ככה זה שאתה אוכל במקום העבודה שלך.
דיברנו עליי ועליו סיפרתי לו מי אני, מה אני מחפשת ועל מה אני לא מסוגלת להתפשר והוא סיפר על עצמו וכ'ו, הייתי מאד כנה איתו לגבי הרגשות שלי והלב שלי.
וכמובן סיפרתי לו על הבדס"מ בחיי וכמובן שהוא התלהב משמעת הסיפורים.
השעות עברו אחר כך ונסענו בקטנוע למרפאה לקחת את המרשם ובאנו אליו לדירה בשינקין ניסיתי להתאמן שוב בפלייריג עד שבקבוק פגע בי ליד העין ופצע אותי. סיפרתי לו שאני נוטה להיפצע בדייטים והראתי לו את הסימון העדין שעוד יש לי ביד שמאל.
אחר כך בדקתי את הדיסקים שלו, יש לו טעם נחמד אבל לא ממש מדבר אליי (סקייטר)
התיישבתי בסלון ונירגעתי עם עצמי ואז הוא התיישב לידי וצחקנו.
עבר בנינו איזה מגעון מיני נשיקה קלילה לטעמי משהו מאד מוזר ואז הראתי לו איך עושים את זה באמת...
עברה בי המחשבה והרצון לסקס אבל נמענתי מכך כי העדפתי לדחות אותו כדי שזה לא יהיה משהו סתמי סוג של עוד כיבוש זול ומסריח.
פתאום התסכלתי בשעון וראיתי ששבע ורבע וידעתי שהיום יום חמישי ישר נלחצתי מתוך הרגל אבל אז ניזכרתי שאין לי שום דבר שמחכה לי. מקסימום הצעקות של אבא על האוטו.
אבל בכל זאת כבר רציתי ללכת וניפרדנו לשלום.