החיים על סף תהום

אתמול בלילה קיבלתי טלפון נסער, ישר בלי לחשוב הרבה שמתי על עצמי חולצה ויצאתי לת"א.
הייתי כל כך מודאגת ולחוצה.
כשהגעתי ראיתי אותו מבוהל ומפוחד חיבקתי אותו הכי חזק בעולם.
ניסיתי להרגיע אותו, דאגתי שיצא מהבגדים של היציאה ויחזור לבגדי הבית.
כל הלילה חיבקתי אותו הוא קפץ די הרבה מבהלה.
זה ממש מפחיד אני מתארת לעצמי את התחושה שתוקפים אותי ככה בלי שום סיבה.
זה ממש נורא.

עכשיו אני הולכת להתאמן על המשקאות שאני הולכת להכין.