החיים על סף תהום

אני יודעת ששיחקתי באש,
אני יודעת שלקחתי הכל גבוה ואולי גבוה מידי
יש בי חרטה לא על הכל אבל בעיקר על הפגיעה ועל מה שגרם לזה.
ואני מאשימה רק את עצמי.

הייתה מילת ביטחון משהו שלא אופייני אבל הייתה
כי אני הייתי צריכה כדי להרגיש בסדר עם כל מה שאני עושה.
לקחתי המון, נתתי פחות.
כדי לעצור לאהוב ולתת שניה לפני שזה יותר מידי.
כדי שאף אחד לא יפגע.
שיחקתי ושחכתי לרגע שזה רק משחק שבסופו תמיד יש מנצחים ומפסידים.

כנראה שפספסתי את המנורות האדומות שדלקו ושכבר היבהבו זה היה מאוחר מידי.

ובזה המשחק הסתיים.