החדר של לונה

אני מסבירה לך שבא לי למות מאשר להתמודד. ואין לי כח לכלום. וקשה.

אחרי כמה דקות אני מבקשת ממך דיק פיק, שמעולם לא שלחת לי. צוחקת. אולי מקווה שתסכים. 😁

אתה לא מבין מה זה משנה עכשיו דיק פיק אם בא לי גם ככה למות.

איך אתה לא רואה את זה שזה יעשה את כל ההבדל בחיים עכשיו?

בבקשה למי שיש לו דיק פיק - שלו

אני נואשת

נזקקת

בבקשה

https://xhamster.com/videos/slave-boy-fucked-raw-by-dominant-daddy-muscle-bear-12873728

'אבא? למה בהתחלה כשהתחלנו אז לא אמרת לי שלא אוכל להזדיין עם אחרים? זוכר איך אמרת לי שאתה לא רוצה מישהי שהיא זונה של כולם? זה כאב כשקראת לי זונה של כולם'.

'זה אמור לכאוב. את עכשיו בדיוק איך שאני רוצה. אני עושה ממך מה שאני רוצה'.

'כן, אבל הייתי צריכה לדעת מראש'.

'לא. כשאת קשורה אליי את תקבלי מה שאדרוש ממך. את מבינה?'

אני מבינה. כמו בפעם ההיא שהגענו למבוי סתום. שאתה לא מוכן לקבל את ההתנהגות הזאת שאני מורדת ואני לא יודעת איך להשתנות. 

'אני לא יודעת איך להשתנות, זאת מי שאני'.

'זה לא התפקיד שלך. את עדיין רוצה להיות פה?'

'מהה. ברור!' (נבהלת)

'אני לא מבקש ממך להיות מישהי שאת לא. אני אעשה ממך בדיוק מה שאני רוצה שתהיי. לאחרונה שיחררתי לך חבל כדי להקל עלייך לעבור את התקופה הזאת אבל אם את לא יודעת איך להתנהג אז זה התפקיד שלי'. 

המילים שלך תמיד מגובות במעשים ואני נרגעת. לא התפקיד שלי לחשוב. התפקיד שלי הוא לציית. אתה עושה את הכל ליותר פשוט.

כשהוא אומר את זה, הוא מתכוון שאני צריכה להיות עסוקה ממש, רק בהמתנה. לא פלאפון, לא קפה.. 

ואני בכלל תוהה כמה זה בטח היה מוזר לאנשים שמכירים אותו טוב, לשמוע ממנו את המשפט הזה. לראות אותי ממתינה לו עם ירכונים ושאני קוראת לו אבא. 

הוא הראשון שאני קוראת לו ככה, יכול להיות שגם האחרון. היה לי כבר "אדוני" וכמה שזה מוזר לקרוא למישהו אחר אדוני. שנים לא ידעתי את השם שלו, רק אדוני. איך קוראים לחבר שלך? הוא לא חבר שלי, רק "אדוני מרחוב סברי מרנן".

ואתה? אבא בלי כתובת, בלי שם משפחה. יש לך שם פרטי. אבל בלי במה אתה עובד

בלי מה הטקס שלך בבוקר.

בלי איך אתה מחבק לפני השינה.

אמרתי לך שאני חולמת שנישן יחד.

יום אחד החלטת שישנים חצי שעה בצהרים, הרמתי נחיר

כמעט לקחת לי גם את זה, מייד 

פעם ראשונה שלי ברכב הזה שלך וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה על הקינוח שאני אקבל עוד מעט. אתה נוהג בקצרה למקום לא ידוע ובינתיים אני חושבת על כמה שהרכב שלך משרת אותך ומתפרצת לי קנאה קטנה. אני נוגעת בכפתורים ליד מוט ההילוכים ומנסה לקבל קצת מהמגע שלך, דרכם. זה טיפשי. הרי היד שלך פה ואני יכולה לגעת ממש בך. אז אני נוגעת ואתה במקום זה שם לי את היד על ידית ההילוכים ומלווה אותי 'עולה יורדת' על המוט. כמה שזה רגע שכאילו נלקח מאיזה ילדות... עולה ויורדת עם היד על המוט. ואני בכלל מנסה לברוח, זה לא ממש עוזר. אנחנו כבר מגיעים.

מציצה של זונה מלוכלכת, 26 שקל אולי.

ואתה חוזר לשבת בכסא הנהג ומשאיר אותי מאחורה עדיין על הברכיים כשאני קורסת עם הראש לתוך המושב שהרגע ישבת עליו, חושבת על הזונה שאני ועלייך שהרגע הגוף שלך נגע במושב העור שאני נשענת עליו. אני לא יודעת איך אבל שמעתי את הדלק מיטלטל לו בטנק בזמן הנסיעה, חושבת כמה שהדלק הזה משרת אותך, ואיך שהפה שלי משרת אותך. זה מעלה בי סיפוק, למרות שכולי רעבה וצמאה אלייך. לרגע בפנים יש לי שקט, כי אתה מסופק. 

ממש עכשיו

הערצת זין הוא אחד האקטים שאני אוהבת במיוחד. וככל שהזין גדול יותר, כך אני מתגרה מזה יותר.

אבל מה יותר חשוב? שלשולט שלך יהיה זין גדול או ראש חריף? כמובן שראש, שיבין נשים ומה מניע אותן.

מישהו חכם ממני, להיות הסתומה שלו. 

אנחנו מדברים בפון 

אתה מחליף בגדים ברכב לבגדי אימון

וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו

זה על הזין הכבד שלך נוחת על מושבי העור

ברכב החדש שלך

התקופה הזאת היא בין הרעבות בחיינו, בעיקר מהצד שלי. וכשזה ככה, הפירורים שאני מנסה להתלבש עליהם ולהנות מהם משעשעים אותך. 

התסכול שלי מהנה אותך

השיחות תמיד חוזרות לאותם רגעים, קנאה שאתה עם אחרת ואני נעלבת ובסוף מבינה ומקבלת, כי אין לי עמוד שדרה מולך, כי לך יש צרכים, ולי יש את הצורך בך.

כשאני צריכה הסברים בשביל לחטט בתוך הפצע ואתה מנתק לי בפרצוף, אני משתגעת! מחליטה (לבד) שזהו, אני לא רוצה יותר את הרעב הזה, 

אחרי יום וחצי אני כותבת לך שאני זקוקה לך, עמוד השדרה שלי מכופף כמו צינור גינה. 

זה מן אתגר כזה שלך? להרעיב אותי יותר ויותר ולראות אותי חוזרת לבקש עוד?

זה נמוך - 

אתה קורא לי נייר מקומט

בתוכי אני יודעת את זה אבל לא מקבלת את זה. הרגעים היחידים שבהם אני מקבלת את זה

הם כנראה הם

ההנאה שלך