החדר של לונה

שבהם אתה משאיר את המסכה שלך ברכב שלי

כאשר בעינייך זה זבל, ובעיניי זה זהב...

ערב החג ויום ההולדת שלי יצאו השנה באותו יום ורק בגלל זה החלטתי שתהיה חגיגה. שבועיים מראש חיפשתי את עוגת החלומות שלי - פבלובה. מרנג שזה החיים, תותים או פירות יער וקרם-דה-לה-קרם!

מסתובבת ומחפשת בכל פינה איפה אפשר לקנות ואחרי חיפושים כבדים החלטתי לוותר. 

אני ואתה כבר לא נפגשים כמו תמיד, זה נהיה חפוז כזה בתקופות שאתה עסוק וזה מצמיא אותי אלייך ולזין שלך.

אנחנו יושבים לאכול צהרים ביחד, בבית קפה שאתה בחרת ואתה מספר לי שהבת שלך הכינה לך לחג פבלובה. כמה ש*היא* הכינה *לך*, כמה שאכלת פבלובה, *לך פבלובה* ואתה חופר לי בפצע, שלא עשינו כלום יחד, לא חגיגה ולא פבלובה. 

בכלל סיפרתי לך שרציתי פבלובה? תוהה לעצמי... אני לא זוכרת.

הדמעות חונקות אותי ואני מנסה להתאפק לא לבכות ליד כולם. שמה את משקפי השמש להסתיר ואתה מפשיט אותי מהם, משאיר אותי בוכה מול השולחן ממול שלא מפסיק להסתכל עלינו. 

בפנים אני מקנאה שהיא מכינה לך משהו שאני לא מסוגלת להכין ואפילו לא מסוגלת להשיג. אתה בטח מחבק אותה ונותן לה כל כך הרבה חום, בלי מעצורים כמו שאתה שם לי. אני נשרפת מהמחשבה הזאת שאתה מחובק איתה ורואה טלויזיה אחרי שהצלחות שלכם ריקות ולא נשאר לי כלום. שזללתם לי את הכל! ולא השארת לי אפילו פירור ואתם עם בטן מלאה שוכבים על הספה מחובקים. 

אתה אומר לי שאני הכי רכה כשאני נעלבת ממך. אני מבינה את הכוונה שלך. אני באמת רכה יותר. אני גם אוהבת אותי כשאתה פוגע בי, אבל במיוחד במיוחד - אוהבת אותך.

העוצמות חזקות, אהבה או שנאה, זה לא משנה. התלות והצורך לכך שתגע לי בלב, חזק! תזיין חזק! תשפיל חזק! תכאיב חזק!

כל כך רציתי לצאת לדייט איתו

שאלת אותי במה הוא עובד, בן כמה הוא ושאלות כאלה שאתה תמיד שואל... לא על כולן ידעתי לענות לך. "אז למה את רוצה להפגש איתו?" אני לא יודעת מה לענות לך... "כי אנחנו רוצים"... אני מסבירה לך ולא ממש משכנעת אותך. "היום את נשארת בבית". התרגזתי כל כך וניסיתי בכל הכוח לבקש ממך ובסוף נכנעתי, כועסת עלייך.

לא יודעת איך הרגשת אבל הוא באמת רצה רק זיון כנראה. 

אני לומדת איתך איך לסנן ולבנות משהו שיהיה מכבד ורציני.

אני יוצאת למועדון עם שני חברים "שומרי ראש" כדי שהטורפים לא יטרפו, ניגש אליי אחד מהטורפים ואני מבינה למה נאנסתי בעבר. יורד לי האסימון שזה לא משהו בי, זה לא שאני טרף קל, אלא זה כי הם אגרסיביים ותתי אדם.

היום אני לא טרף קל, אני קודם כל אומרת "לא" אם מישהו מתקרב. צריך לדעת איך לרסן את הטורפים, לפני שאת הופכת לטרף בעצמך. את זה למדתי ממך.

בכלל, אני מתחברת לציידים שלא מנסים לטרוף אותך מייד, אלה שמפתיעים אותך בכך שאינם מנסים לצוד אותך. הם מושכים אותך באתגר שכלי, ציפייה שלא מתממשת, וככה את הופכת לטרף מסוג אחר. 

כשהוא זיין אותי ואתה היית מולי,

הסתכלת בי בכולי,

מעבר לראי שאתה מסתכל עליי לפעמים,

מעבר לכשאתה מזיין אותי.

הזין שלו נכנס בי עמוק וחזק ומי שהיה מולי זה אתה!

אני רואה את כולך לבוש

ויש בזה משהו מבלבל

כי אתה מזיין אותי באותו רגע מבחינתי

אבל אתה שלם ואפילו לבוש ממש מלפניי

עם מלא מלא פריקים

מוזמנים לשים בבלוג שלי קישורים דומים

💕

על העונש שאני יודעת שמגיע לי

ומבקשת

אנחנו אצלי בבית,

אני מתחתיך כמו תמיד על הברכיים ואתה שוכב על הספה.

אתה מבקש ממני לפתוח את המכנסיים ואחכ למצוץ.

אני מנסה לגשש את דרכי לתחת שלך

כי הרבה זמן לא טעמתי אותך.

מהזין אל הביצים ומפשקת אותך .....מחפשת

מתעכבת שם, שומעת אותך נהנה.

עולה לזין עם לשון רטובה ורחבה,

מלקקת חזק כל מה שאני עוברת בדרך.

אנחנו עוברים מהספה למיטה

כשאתה גורר אותי מהשיערות כמו חיה רעבה

וזורק אותי למיטה כשאני עפה כמעט עד הקיר ממול.

אתה מחזיר אותי אלייך מהרגליים מרים אותי,

הופך אותי על שש בבת אחת,

תופס את הירכיים שלי ונכנס אליי בבת אחת.

מדביק לי את הראש למזרן,

הראש לא מעניין אותך

מזיין בקצב שלך,

לאאאט, ומרעיבבב אותי,

אני נוטפת על הזין שלך ורק אתה מזיין. 

מקבע אותי, שלא אזוז, עם השיניים שלך 

לבולי

אז בניתי לבולי זין ענק כמו של אבא והתחלתי בליקוק של הביצים, ליקוק לאורך הזין והכנסתי אותו לפה יפה יפה.

השלג נמס והתקשה לי בפה

כשאני מוצצת אני נרטבת כמעט מייד. אבא הוריד לי את המכנסיים, בדק את הרטיבות והחום וסימן לי עם האצבע השנייה לעלות על בולי. 

זה כאב נוראי!!

אבל אני כלבה צייתנית ועושה את כל מה שאבא אומר

תשים אותי בכיס שלך ותיקח אותי איתך לכל מקום

בבקשה

אני לא אפריע

אני רק צריכה להיות אצלך בתוך הכיס