לאחיין שלי נולד אח קטן לא מזמן, והחלטנו לסוע לטיול עם הילדים, כשאנחנו מחשבות מי ישב עם מי. היא אומרת שהתינוק ישב על ידי כי הגדול ישמח שהוא יושב עם אמא מאחורה - כי הוא מקנא כשהיא יושבת עם התינוק מאחורה. אני חושבת לעצמי שזה קצת כמו הספסל של המגניבים בטיול שנתי, שיושבים מאחורה.
הגדול, סהכ בן 3, מתחיל להתנהג בצורה מופרעת, בוכה מכל דבר, מביים פציעות, לא שותק ואנחנו מבינות שזה בגלל האח החדש.
פעם אחרונה שנפגשנו, אני ואתה, חפרתי לך אקסטרא בנושאים האלה שאני תמיד צריכה לחזור אליהם. אני לא מתרצה ומתחילה ללכת סביב זה במעגלים. כל גל שמגיע מנסה להחריב את הכל. אתה נשאר רגוע ובכלל, אתה בנאדם של "לשקול ברוגע" ואני "להכות בברזל כשהוא חם", אימפולסיבית ואמוציונלית. מרגישה כמה שאתה בטח עייף מהגלים והמערבולות שלי, מרגישה כמה בטח נמאס לך, כמה שאתה מעדיף להיות איתה עכשיו.
אני הולכת על מרידות, מודיעה לך שהערב יגמר במרד שאתה בכלל לא מכיר ולא ראית דבר כמותו. אתה מצידך אומר לי שהמרד הכי קיצוני שלי זה לאכול שווארמה עם עמבה ושאני ילדה טובה, וזה עוד יותר מעצבן אותי.
נשרטתי מהאגרטל!!
אתה לא רואה??