אני אוהבת שאתה נותן לי לבחור ואני לוקחת אותנו לשבת במקום עם אינטרסים משלי ואתה אומר לי שהאזור הזה מוכר לך ושאתה חושב שישבת כאן עם מישהי. שאלתי אותך אם היא הייתה נשלטת, אמרת לי שאתה תפגש רק עם נשלטות והוספת גם שבסוף לא לקחת אותה.
אני בפנים חושבת לעצמי.. האם אתה מתכוון למה שאתה אומר.. שלא תבזבז את הזמן שלך על ונילית? ואם היא חור מיוחם, נימפומנית ושובבה שלא נכנסת להגדרות? וחוץ מזה.. כמה מתוך הבחירה לא לקחת אותה - הייתה שלך? מעניין מה ההבדל ביני לבינה.. מה ראית בי בפגישה הראשונה בבית הקפה בחיק הטבע... טוב, חוץ מהחלק המפורסם שבו הבטת בעיניים שלי כשאני משתינה לפקודתך באמצע המקום, על הרצפה..
אספת אותי ואני ציפיתי למרחק פיזי ביניינו.. שני אנשים שיושבים לקפה אפלטוני. אני מבינה שעשית הכי נכון שלא התקרבת אליי וזה סיקרן אותי ומשך אותי להתקרב אליך. לגעת ולהרגיש את המרקם של היד שלך, את המרקם של בד המכנס על הירך שלך.. נוגעת בך עם יד קטנה ואתה יודע שאני כבר בתוך הרשת.
בחרתי את השמלה הכי ילדותית שלי, אתה באת מכובד. השוני ביניינו בלט והרגשתי בך דמות אב. אב וילדתו. באופן מיידי. לא העזתי לומר את המילה 'אבא' על ידך ולא תיארתי שתהיה לי לדמות אב. אבל למלצרית היה קשה להחליט מה הקשר ביניינו, בזה אני בטוחה.
שוחחנו תקופה לפני וגרמת לי לפרוק אצלך.. זה שיחרר. תחושת השחרור הזאת ... אני מחפשת אותה בכל שיחה ומפגש שלנו.. זה ממכר. כי אני מתמלאת אחרי הפורקן הזה ואת זה אף אחד אחר לא נותן. אני צריכה אותך לשחרר, שתלחץ על הכפתורים ותעליב, שתסביר לי כמה שאני נמוכה, כמה שאני קטנה ותלותית..
ואני אתמכר אלייך עוד.
תרוקן ותמלא אותי.