שאלת אותי שאלות סביב יום ההולדת שלי. ולא שאלתי אותך חזרה.. יום ההולדת שלך היה יום למחרת.
קשה לי עם ימי הולדת כי מתישהו האכזבה הקשה מהסובבים גרמה לי להבין שזה ילדותי מדי לחגוג וילדותי מדי להפגע מזה. וקשה לזכור ככ הרבה תאריכים כשאת לא מנהלת יומן.
ירדתי מהנושא הזה. לא שואלת ולא אוהבת לשתף. לא חוגגת לי ולא לאחרים.
אחרי יומיים שיתפת אותי שזה היה יום ההולדת שלך.
הרגשתי שוב את האכזבה שלי-שלי.
משהו בפנים הזכיר לי שגם את עדיין ילדה והוציא אותי החוצה לקנות לך מתנה. ידעתי מה אני קונה לך. בושם של ילדות.
מתנה לא גדולה אך מחממת את הלב עם הכוונות שלה. ניגשתי לסופר פארם. שאלתי היכן הבשמים של הילדות. בחרתי לך בושם של חד קרן מתוקי והמשכתי לחפש מוצר משלים שיתן את החמימות וישמח אותך עוד. המוכרת ראתה אותי מסתובבת ושאלה אם צריכה עזרה. היא שאלה בת כמה את כדי לדעת מה יסגור את המתנה שלך..
היא: אבל זה בושם לילדות, תקני לה בושם רגיל
אני: היא ילדה, זאת מתנה מעולה
היא: אמרת שהיא בת 40 בערך
אני: נכון, אבל היא ילדה
היא: אבל ..
אני כבר לא מקשיבה. היא לא הבינה, היא לא תבין. וממשיכה להסתובב ולחפש. מצאתי, ארזתי, שמחתי ויצאתי.
נפגשתי אתך ועם בעלך והבאתי את המתנה שלך.
משהו בכם... ממ סקסי לי, טעים ונעים לי.
פחדתי לתת לך בלי שאבא באזור להגן עליי. ככ התביישתי. איזה מתנה מפגרת, מה חשבתי לעצמי.
אז נתתי את המתנה לסבתא שלי ליומולדת 96 וקניתי לך משהו אחר במקום.
הראתי לאבא מה שקניתי לך והיה נדמה שכל דבר שאקנה לך היה משעשע אותו.. וכשאני מספרת לו על הפחד לתת לך במיוחד!
אני רוצה לשים לך על סף הדלת, לדפוק ולברוח
