1. תלות החומר במרחב שום דבר חומרי לא יכול להתקיים בלי מקום שיכיל אותו.
לכן עצם האפשרות לקיום חומר מחייבת קיום מרחב.
2. אחדות המרחב והזמן לפי היחסות הכללית, מרחב וזמן הם מערכת אחת: מרחב־זמן.
אם יש מרחב, יש גם זמן.
3. קדימות לוגית של המרחב־זמן לחומר
כדי שחומר יהיה, מרחב־הזמן כבר חייב להתקיים.
זו לא קדימות בזמן אלא קדימות קיומית־הגיונית.
4. סיבתיות נובעת מזמן
עצם קיומו של זמן יוצר סדר לפני ואחרי, ולכן מחייב יחסי סיבה ותוצאה.
5. ברגע שקיים זמן, אי אפשר היווצרות ללא סיבה
כי בזמן פעילים כבר חוקי הסיבתיות.
אם לאחר תחילת הזמן מופיע חומר, חייבת להיות לו סיבה.
6. לפני הופעת החומר אין סיבה חומרית
לא היה שום דבר חומרי שיכול היה לגרום להיווצרותו.
לכן הסיבה אינה חומרית.
7. חוקי הפיזיקה עצמם לא יכולים ליצור חומר
הם מתארים התנהגות של מה שקיים; הם אינם ישות פועלת.
יתרה מזו, הם נכנסים לתוקף רק מרגע שקיים זמן.
8. מכאן נובע קיומו של גורם לא־חומרי
גורם שאינו חלק מהחומר, אינו כפוף לחוקי הפיזיקה,
ואינו נמדד בזמן או במרחב
כלומר יוצר על־פיזי שמחולל את עצם קיומו של החומר.