מאשה הייתה בטוחה שהיא תשתגע מכל הזמן שחיכתה. כנראה שרחמים מאוהב בה והיא לא פיללה לכזו סוג של התמסרות. "נו. איך היה בבית כנסת?" שאלה מאשה את מריומה ורחמים ברגע שנכנסו לבית. פניו של רחמים היו חיוורות כסיד. "היא רוצה לעזוב כבר היום בלילה" אמר רחמים בעצב.
"למה?" הקשתה מאשה.
"את האמת זה גדול עליי, לא פיללתי שזה מה שיקרה בנייכם" השיבה מריומה
"יש משהו שאוכל לעשות כדי שתישארי?" שאלה מאשה כמעט בתחינה.
"לא, אני מיציתי את החופשה הזו. אני עוזבת גם אם תיפרדו" השיבה מריומה בלי להתרגש.
"אה. אני זו שדפקה לך את החופשה? כל היום את מאשימה אותי. אם לא במילים אז במבטים. את רוצה ללכת תלכי" אמרה לה מאשה בכעס. "אם זה הדיבור אני גם יודעת לעשות דווקא" מאשה סיימה לדבר ואחזה בידו של רחמים ולקחה אותו לחדרה.
"היא ממש מעצבנת אותי אני כבר לא יכולה להכיל את זה" מאשה הייתה כל כך כועסת, כך שרחמים חש שעוד מעט תחטוף שבץ. "זה לא אשמתך, ככה היא תמיד. את לא תוכלי לשכנע אותה אחרת"
"אני חייבת להירגע, תסכים לעזור לי בזה?" שאלה מאשה בקוצר רוח.
"בטח מה שתרצי" ענה רחמים
"יופי, אני הולכת להביא כמה דברים. בנתיים תוריד בגדים" רחמים הוריד לאט את הבגדים וחיכה לבד בחדר עד שמאשה תחזור. הוא קצת חש לא בנוח לעמוד כך באמצע החדר ערום כביום היולדו אך תוך כמה דקות מאשה חזרה עם בקבוק וודקה ביד אחת, וביד השניה כמה חבלים.
"איך אתה מרגיש?" שאלה ובנתיים הדליקה מוזיקת רוק כבד על פול ווליום
"אני בסדר"
"אז ככה אני רוצה שתבחר מילה ברגע שיכאב לך נורא, ככה שתרגיש שלא תוכל לעמוד בזה" אמרה וצבטה בפיטמותיו "כואב?" רחמים הנהן בראשו
"אתה יכול להחזיק עוד מעמד?" רחמים שוב הנהן לכן
"ועכשיו?" צבטה בו בציפורניה בלי רחמים, רחמים כל כך רצה שתמשיך, אך חשש שאם תמשיך יתלשו פטמותיו "לא זה כואב לי מידי"
"יופי אז תבחר מילה שתייצג כאב כזה. מה בחרת?"
"שניצל"
"יופי, עכשיו אקשור אותך שלא תזוז לי בזמן שאצליף בך, בסדר?" שאלה מאשה בקול סמכותי וקצת קר
"כן, מלכתי תמיד לרשותך"
היה זה פרץ חייתיות שפתאום יצא ממאשה היא חבטה ברחמים בלי הפסקה. האמת שזה לא כזה כאב כמו שחשב בהתחלה. אולי ההרגשה שמועיל לה לתעל את רגשותיה, הרגיעו אותו.
"אתה בסדר?"
"כן, זה פחות כואב עם החגורה, אם תרצי, אני מוכן לספוג למענך קצת יותר חזק" השיב רחמים בחשש מה.
מאשה לקחה הפסקה ולגמה מבקבוק הוודקה האמת שהיא קצת נרגעה. היא כיבתה את המוזיקה. ותכננה לעבור שלב, לעבד קשה העורף שלה. אך לפתע היא שמעה קול בכי חרישי.
"אתה בסדר?"
"כן, את יודעת.." השיב רחמים מתכונן לשלב הבא.
"ששש.. חשבתי ששמעתי בכי"
"אם אני לא בוכה, אז מי יבכה?"
"לא, זה מריומה שבוכה"
ומאשה הדליקה שוב את המוזיקה, והמשיכה לשלב הבא