"היה זה G7 והמושב שלידו, זה שליד החלון"
ההמולה במטוס הייתה בשיאה,
המטוס לקייב היה עמוס בישראלים שבאו כמוהם להשתתף בהשטחות על קברו של רבי נחמן בט"ו באב.
נראה שלפחות חצי מהמטוס היה של בנות מהמדרשה של הרבנית ימימה.
הרבנית הייתה אישה צנועה מכף רגל ועד ראש. והקפידה שלא יבצבץ חס וחלילה איזה פיסת גוף שאסור לראות.
לעומת המראה הצנוע והכשר של הרבנית, האישיות שלה הייתה משהו אחר, היא הייתה מתהלכת בקפיצות נמרצות. ואת כל הבנות הכירה בשם. ואת אלה שבאו עכשיו, רק לטיול היא עוד תכיר 'בעזרת השם'.
ובכלל בשתי דקות שהכירו אותה הבינו ששם שמים שגור בפיה. "הכל זה בעזרתו" כך נהגה לומר כל שתי הברות
לידם ישבו קבוצת מוסיקאים שלהקתם עסקה בעיקר בעיברות להיטי התקופה למילים קדושותשכוללת בעיקר את המילים "נ נח נחמ נחמן מאומן"
חוצ מכל אלו היו עוד כמה נערי שוליים שחיפשו לעשות טיול, ואולי להכיר איזו אישה.
ולבסוף היו אלה אוקראינים נדהמים שלא כל כך הבינו על איזה מטוס הם נפלו
------------------
ההחלטה לטוס עם אייר-אוקרינה הייתה קלה. אבל לישון במטוס כזה זה חוויה מאתגרת.
וזה לא שבנות המדרשה לא היו חביבות. להפך הן דווקא 'התחילו' עם רחמים אך הוא היה נבוך מידיי מכדי להמשיך את הקשר.
הרבנית ימימה שחשה בחושיה המחודדים שיש מצב לשידוך פוטנציאלי למיטל, הוסיפה את שמו של רחמים לפנקס השידוכים שלה. "אל תשכח להתפלל בכוונה את שירת הים בחצות הליל של ט"ו באב. זו סגולה ידועה למצוא את זאת המיועדת לך". הבטיחה הרבנית. "כמובן שכל סגולה זה רק בעזרתו" הוסיפה, וכיוונה ידה לשמיים תוך הבעת פנים כאובה משהו.
"יוואוו, אתה קולט שהרבנית נדלקה" קראה עינבל מהמושב שלפניהם. תוך שגופה פנה אליהם "היא תמצא לך כלה בשניה. אני בטוחה. יווואוו איזה התרגשות" הוסיפה וקראה "אין, הכל זה רבי נחמן"
רחמים שהיה בישן מטבעו החל להסמיק. ולא ידע מה אמור להגיד.
ולכן הוסיף בשתיקה על שתיקתו.
ולא אמר שאם כבר לצאת לשידוכין אולי עינבל מהמושב שלפניהם מדליקה אותו יותר
מריומה שחשה במבוכתו של רחמים ניסתה לדובב אותו בדיבור אך זה לא צלח.
כאשר הם הגיעו סופסוף לקייב שינתה מריומה מהתוכניות המוקדמות ובמקום לנסוע עם הקבוצה באוטובוס. החליטה להתפצל ולהזמין נהג 'מאורחות חסידים' שיקח אותם ספיישל לאומן.
אנדריי-הנהג עם הלאדה-ריבה, האדומה, היה היחיד שהיה פנוי באותו הזמן. הוא ה-נהג של אורחות חסידים. כל יום בחמש בבוקר היה מתחיל את יומו ויוצא לפזר את החסידים הרבים שמתקבצים באומן ולפזרם בשדות תעופה/קברי צדיקים וכו וכו.
וזו לא עבודה קלה. אך הוא היה מכור לעבודה וכל הזמן חשב איך לעשות עוד כסף.
אנדריי, הכיר כל כך טוב את החסידים שאיתם בילה את מרבית שעות היממה. ולכן לטובת טיפים שמנים, היה תמיד מגיע לסיפור על אמו המנוחה, שהייתה נוהגת להדליק נרות בערבי שבתות. עוד בימיו הגדולים של יוסיף ויסריונוביץ' סטאלין.
וכשירש אותה בתור בנה היחיד אישתו אימצה את המנהג והחלה להדליק נרות גם כן.
מריומה שלא היה לה כוח לסיפורים. ביקשה שיסע הכי מהר שיוכל כדי שתמצא מלון שיהיה שקט ובלי הרבה אורחים.
אנדריי שמצד אחד נעלב שלא אהבה את סיפורו. הבין שיש לו כאן הזדמנות פז לרווח כפול,
גם ייסע מהר. ועל זה יבקש טבין ותקלין,
וגם יכול להשכיר את ביתו השני, זה שירש מאמו המנוחה