"וואי לי וואי לי...
וואי לי וואי לי
הוווווו
וואי לייייייייי..."
ראניה התעוררה מעלפונה באטיות.
עיניה עוד חצי עצומות, אבל קולות הקינה של אמה הרעידו את ליבה
"אמין! יא איבני, תגיד לי משהו מרגיע,
אני עוד שניה מתה"
ראניה, שנזכרה איך קרסה בשיחה עם מחפוזה.
ושעכשיו כנראה כולם יודעים שהיא יוצאת עם חייל בריטי.
החליטה להיות חכמה לשם שינוי, ולשמוע מה כולם אומרים עליה.
כדי שתבין מה טומן לה בחובו העתיד.
אז היא החליטה בוא נחכה עוד רגע נעצום שוב את העניים. ונחדד את האוזנים
שחישבו שאני עדין מעולפת.
כי רק ככה נהיה חכמים יותר.
"אוחחח" קפצה לה המחשבה
זה אמין, זה הסירחון של כפות רגליו... איככ
אמין צחצח את גרונו.
מתכונן לנאום, נאום של ניצחון.
אלוהים, היא כמעט איבדה את ההכרה שוב.
אבל לא.
היא חזקה.
היא לוחמת.
היא לא תזוז.
"יא מאמא, יא מאמא," החל לנאום אמין כאילו חיכה שנים לרגע הזה.
"אני תמיד אמרתי, אבא מפנק אותה יותר מידי
תראי מה נהיה למשפחה...
אם ג'מאל היה שומע שיצאה עם יהודי...
אפילו עִיזָה..
אפילו עִיזָה עיוורת לא יתן עליה
הוא הסתובב אל מוסטפה האב ואמר: "אז אני מציע...
בוא אני ארים אותה מהראש, מחפוזה מהרגליים, והופה נזרוק אותה למים,
ונגיד שחיפשה שם כוכבים.
או אנאערפ מה היא מחפשת כל היום
כי רק ככה נהיה משפחה נורמלית."
"כל הכפר צוחק עלינו" ניסה לחזק את טענתו..
"שכולנו חייבים לרקוד לפי החליל של ראניה"
"מה אתה אומר אבויה? שארים?"
"אוסקוט יא כֶּלֶב!" נרעד קולו של מוסטפא האב.
"תנו לי לחשוב בשקט. כל הזמן אתם חמומי מוח.
אני... אני אהבתי אותה. זה נכון
היא האור של חיי... בחיי"
"אבל אמין אתה צודק..."
הוא נאנח לרגע.
"פינקתי אותה יותר מידי. אולי אם הייתי מחנך אותה נכון, היא הייתה מתנהגת עם כבוד..."
ואז הוא התייצב פתאום.
יש לי איזה רעיון
"תקשיבו לי טוב!"
"אם הכול זה כוח,
ושומרים על כבוד המשפחה בשביל הכוח..
אז הפעם נפלה לנו הזדמנות
כן, יש לנו הזדמנות!
הצבא הבריטי זה הכוח
אם יהיה לנו חייל בריטי במשפחה, מחר אף אחד לא יתעסק איתנו
מבינים?"
"אבל כבוד המשפחה!!" צעקה מחפוזה,
"מה עם ג'מאל?!
מה עם החמורים?!"
"אוסקוט! אני אשאר פה הלילה.
אולי הבריטיש יופיע שוב.
אתם, לכו לישון.
אני אדאג לכם לכבוד שלא ידעתם שאפשר להשיג."
כולם עמדו. לא הבינו אם הוא גאון, או שהוא עישן מהצמח שהוא מחביא בארון"
אמין רטן:
"ינעל דינאק"
"תכל'ס, לא אכפת לך מהמשפחה. רק מהראניה שלך..."
"וואלק, דיר בַּלַכּ אמין" התפרץ מוסטפא
"אל תיכנס איתי לפינות
על כמה חמורים סגרת?"
– "עשר."
– "אני אביא עשרים!"
– "איך??"
– "בריטיש יא אמין. בריטיש.
בריטיש זה העתיד
ותאמין לי... עם שכל כמו שלך
אני מברך את אלללה כל יום שאני לא אחיה, תחת הנהגתך"