לפני 3 שנים. 10 ביוני 2020 בשעה 22:23
והנה אני נופל.
נופל לתוך בור ללא תחתית.
למטה חשכה מוחלטת,
מעלי האור שגווע לאיטו.
אני שולף את חרבי,
תוקע את הלהב בצד הבור,
חודר את הסלע ומתחיל להאט.
נעצר.
אני תלוי בין שמיים וארץ,
שולח יד לדופן,
מחפש נקיק מספיק גדול,
מתחיל לטפס למעלה.
אני מטפס ומטפס,
מטפס עד אינסוף.
לפתע נזרק חבל מלמעלה.
"תתפוס אותו ואני אמשוך אותך!",
צועק קול מוכר.
אני תופס את החבל וצועק לו: "אוקיי, תפסתי!"
אני נמשך למעלה,
אני כבר רואה את הסוף.
יד נשלחת לעברי.
אני תופס אותה ומביט בפני המושיע שלי...
זה אני!
כלומר אני, אבל לא בדיוק אני.
פניו חלקות, ללא צלקות וסימנים,
שיערו הרבה יותר סמיך.
הוא נראה כמוני, אבל מושלם.
הוא מרים אותי עם יד אחת,
מחייך חיוך זדוני ומרושע.
אני: "מה זה?! איך זה ייתכן?!"
הוא: "ביי ביי!", מנופף עם היד השניה וזורק אותי בחזרה לבור.
והנה אני נופל.