הוא היה דלוק עליה עוד בתיכון, אבל היא לא רצתה בו.
היא העדיפה badboy, שנוסע על הארלי ומנגן על גיטרה.
ובסוף היא מצאה אחד כזה, רק שהוא בעצם היה ילד קטן כלוא בגוף של מבוגר.
ואחרי מערכת יחסים שנמשכה שנים, כולל אירוסים,
היא עזבה אותו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
וההוא מהתיכון? הוא היה כל כך נואש לאהבה שהוא חיפש אותה בכל חור.
הוא נדד ונדד מסביב לעולם, לא ויתר, עד שהוא מצא אהבה, או יותר נכון - פשרה.
העיקר שיש לו מישהיא, לא חשוב לו שהיא זרה ושאף אחד לא תומך בו ובה.
לא המשפחה שלו, לא המשפחה שלה, חבריו שותקים בלית ברירה.
אז הוא התחתן, כי הוא רצה אהבה, וההיא מהתיכון הוזמנה לחתונה.
והוא כביכול מאוהב, נשואי באושר, מרוצה עד הגג.
והיא מבינה שזו הייתה יכולה להיות החתונה שלה.
ואני?
אני החבר הכי טוב שלו והידיד הכי טוב שלה.
יודע מה שניהם רוצים, אבל לא יכול להגיד מילה.
אני ה-outsider של החבורה, שרואה את התמונה המלאה.
מסיט מבט, משתף פעולה.
ועמוק בפנים, אני ורק אני, יודע את האמת הכואבת והמגעילה.
