לפני שנתיים. 12 בנובמבר 2022 בשעה 18:45
אני כל הזמן חוזר לפה בשביל לפרוק, אבל ברור לי שזה לא משרת אותי.
לכולנו יש בעיות, ולהתבכיין כמה החיים רעים לא מקדם אף אחד.
אז החלטתי לעשות משהו בשביל הנפש, התחלתי ללמוד משחק,
וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בשביל עצמי מזה זמן רב.
ומעבר לסיפוק, מעבר להנאה ולשבחים שנותנים לי,
אני גם מקבל תובנה מאוד עמוקה על עצמי:
אני מגוון כל כך, שאין בי שום דבר אחיד.
החל מהוורסיטליות של הקול שלי ועד לצבע העיניים שלי.
וכשזה נוגע למשחק - אני יכול לשחק אינסוף דמויות,
מהילד הבכיין ועד לערס שמקלל את השכנים.
וזה מסביר לי למה הייתי מדוכא כל הזמן הזה,
כי כל הזמן הזה הרגשתי שאני במקום הלא נכון.
והנה, אני לאט לאט מוצא את עצמי עושה אודישנים,
מתקבל לתפקידים,
ממשיך ללמוד משחק על במה,
עובד על הצגה עם אנשים אחרים,
אני סוף סוף מרגיש חי.