היא: [נכנסת לדירה, מניחה את התיק צד שלה על המתלה בכניסה וקולטת במהירות משהו שמפריע לה בעין, סכין הגילוח של בן זוגה מונח על השולחן בסלון?! .
מזהה את בן זוגה יוצא מהחדר אל עבר הסלון המשותף לתת לה חיבוק ונשיקה.]
היא: בובו, אתה מוכן לסדר את הבלאגן כאן..?
[מצביעה עם ידה בצורה מסובבת אל עבר השולחן בסלון]
הוא: אני לא חושב שזה בלאגן [אומר בחיוך אוהב ומתלצה]
היא: [מביטה בו בחצי מבט תוך כדי שהיא חולצת נעליים]
הוא:[לוקח את ידה ומוליך אותה אל הספה הצמודה לשולחן בסלון, ומושיב אותה לידו]
הוא: את רואה כאן בלאגן, אבל אני רואה כאן סכין גילוח שהשתמשתי בה ואולי היא עדין בשימוש, ועדין, מונחת בצורה נקייה ואסטטית על שולחן שבעצמו עבר ניקוי ואפילו יחד עם הסכין גילוח אני רואה בזה צד אומנתי.
[מחייך בהנאה]
אני גם הוסיף לאמר שלדעתי זה דבר מבגר ונכון תודעתית.
להכניס לנו לראש צורת חיים שבה שומרים על ניקיון, אבל לא נרתעים מקצת בלאגן ואפילו לומדים לקבל ולאהוב את הצד הזה.
זה בדיוק הדברים שארצה שהילדים שלי יחונכו עליהם בעתיד כדי שיצליחו להתמודד נכון יותר בסיטואציות שבעינייהם נראות קצת מלחיצות ומבולגנות, אז השקט הזה שאפשר ללמוד מקצת בלאגן, זה שקט מבורך לפנימיות שלנו.
[חיוך מסופק ומפוייס מתפרש על פניו]
ואם כבר מדברים על זה עכשיו, זה זמן מצויין לשמוע מה דעתך על הדרך חשיבה הזאת, חשוב שנחליט ביחד על הדרך שבה אנו רוצים לנהל את הבית המשותף ..
[אומר באהבה]
היא: [בוהה בו עד סוף דבריו עם חיוך קטן ושובבי שרגע תופס עליו שליטה]
אתה מוכן לשתוק ולהרים את השיט הזה בחזרה למקלחת?! , יאללה אני זזה להכין משהו לאכול..
[נותנת לו נשיקה קטנה וקמה בהתעלמות]
הוא: [מרים את הסכין בתבוסתנות]