אם רק היה נקודה כזאת שאתה לוחץ עלייה והכל נכבה..
בלי כאבים, בלי לחץ ותסכול סביב עצם הפעולה.
בלי שישארו לך צלקות על הגופה הכבויה והעגומה שלך.
מבלי שתבלע כדורים והכאבים בבטן ובראש שיווצרו לך יהיו גרועים יותר מהמוות עצמו ויקחו אותך למיון וידחפו לך זונדה לאף.
מבלי שתצטרך לקנות חבל 6 מהחנות והמוכרים בחנות הסתכלו עלייך במבט שואל.
ובטח ובטח ללא המצב המעצבן הזה של "איפה ואיך לעזעזאל אני תולה את זה בתקרה, כי זה פאקינג דירה שכורה ואתה לא רוצה להשאיר אחריך חותם מגעיל לבעל דירה שבא לקראתך תמיד כשצ'ק חזר ורצית למות.."
מבלי שתקח את הנשק של העבודה הביתה או שתפוצץ לעצמך את הראש בעמדה כלשהיא שאין בה אנשים ואז תגרום לצרות לממונים עלייך שהעסיקו אותך או לחברייך במשמרת.
בלי הפחד האסטרונומי הזה שיש כשאתה עומד על מעקה של בניין גבוהה והרוח מזיזה אותך מעט ואתה מפחד ממש מאיך התפחלץ לך המוח כשתפגע ברצפה וכמה מהר תמות..
מבלי לחשוב על המשפחה רגע לפני שאתה מיישם את הפעולה.
מבלי שאף אחד יוכל להציל אותך.
פשוט להתנדף כאילו לא היית כי אתה לא שייך, לא שלם, לא רואה שום דבר חיובי שנותן לך סיבה אמיתית לממש את הפוטנציאל שיש בך וללא שום הזדמנות.
ואולי , כי בא לך.
