תומא חוקרת הפטישים

היה לי את העונג להתראיין על ניוש וקרוסדרסינג בפודקאסט המעולה "תקראו לי ליידי" ❤

הפרק כבר עלה, מוזמנים לשמוע ולהגיד מה דעתכם.

https://open.spotify.com/episode/4sLeNTrO1JYiSkNtatJSWB?si=64e2151d12774f31

עבר הרבה זמן מאז שעשיתי משהו קינקי באמת. 

בין הלידה והדכאון, לבין הבדידות שנוגעת בי מאז- פשוט לא מצאתי את עצמי בתוך כל זה.

רוב מה שאהבתי בעבר קיבל משמעות שונה עבורי, ואני מוצאת את עצמי בטריטוריה חדשה לחלוטין רגשית. איך אדע אם מה שמרגש אותי בפנטזיות מקומו במציאות בלי לנסות? אבל זה מפחיד כל כך.

אני לא יודעת אם אני אמיצה מספיק, או שאני עדיין חוששת שהלב שלי יישבר...

לקפוץ? ואם כן, מי יחזיק לי את היד?

איך הייתי רוצה ביום מחורבן שכזה עבד מחלה- שיגיש לי מרק ותה, ינקה את הבית בזמן שיספר לי סיפורים מעניינים, יסבן לי את הגב במקלחת וידאג לכל צרכיי בזמן שאני משתעלת ומתפנקת...

אבל אין מצב שאני אסכים שמישהו אולי יידבק ממני עכשיו, עד כמה שאני מרגישה אומללה ומותשת. 

אם רק הייתי קצת יותר סדיסטית ואנוכית, אולי הייתי כבר מזמן דואגת לי לכזה.

סופסוף ישנתי קצת הבוקר, והיה לי חלום קינקי. חשבתי לשתף כי למה שרק אני אסבול 🤷‍♀️

אנחנו על במה חשוכה, אני והיא. היא מתנשפת בכבדות, לוחשת לי כל רגע שהיא לא יכולה לעמוד במתח ואני חייבת לספר לה מה יהיה.
"מה שלא יהיה, אל תפזרי את השיער ואל תורידי את הראש למטה. סנטר למעלה. כשאני צועקת לך אדום, תכסי את העיניים, האף והפה. ברור?"
"כן גבירתי."
"תחזרי על ההוראות שלי בבקשה."

היא חוזרת על ההוראות מהוססת, בזמן שאני אוספת את שיערה לגולגול הדוק ומורחת ג'ל על שיערה.
היא מבחינה במטף בקצה הבמה ומתחילה להתנדנד מצד לצד בעצבנות. "זה רק למקרה חירום. את יודעת שאני לא אפגע בך." אני אומרת ומחבקת אותה.

אור אחד נדלק ומכוון אליה. היא ממצמצת כלא מבינה, ואז מרימה את הסנטר גבוה. אני מחייכת אליה, ומצמידה אותה אליי.
אני קורעת לה את הבגדים ומרימה את ידיה גבוה מעל לראשה. היא סופסוף נרגעת ומחייכת. אני מוציאה מהכיס בקבוק ג'ל שהיא לא מזהה, ומתחילה לצייר איתו על שדיה ומטה עד הקו העליון של ערוותה.
ברגע שהיא נושמת לרווחה, אני שולפת מצית ומדליקה את הג'ל.

היא צורחת באימה, למרות שהאש אינה לוהטת כפי שהיא והקהל חושבים. האש מרקדת על הציור שעל גופה, ואני מושכת את שיערה כדי שתמשיך להרים את הסנטר עד שהיא תדעך.
הקהל שקט באופן בלתי רגיל, ואפילו המוסיקה הוחלשה. שומעים את היבבות ומשיכות האף שלה בכל החלל החשוך.

"איך את? לעצור?" אני שואלת ברגע שהאש נכבתה מעצמה.
"עוד." היא דורשת, ואני בשמחה נענית לה.

אני מכופפת אותה כנגד אחד הרהיטים על הבמה, ומסירה ממנה את התחתונים הספוגים. הם ישר נדחפים לפיה, ועל גבה מונח קרח רב.
אני מתרחקת ממנה, וכאשר מגיעה לנקודה הנכונה- שולפת לפיד ומציתה אותו.
אני שומעת בקהל שמישהו צועק שאני משוגעת, אבל לא אכפת לי. אני לוקחת לגימה גדולה של נוזל חריף, ומתחילה לירוק אש על ישבנה.
מספיק רחוק כדי לא להכאיב או לעשות לה כוויה, מספיק קרוב כדי שהקרח על גבה יינמס במהירות וקצות שיערות הערווה שלה יחרכו.

כאשר אני מסיימת לנשוף את כל הנוזל שיש ברשותי, אני מכבה את הלפיד ומדליקה שני כדורי בד ספוגים בנוזל אשר מחוברים לשלשלאות.
אני מלהטטת בהם כמו ששולטים רבים מלהטטים בזוג שוטים. רק שאני לא פוגעת בישבנה, רק עוברת מספיק ליד כדי להפחיד אותה ואת הסביבה.

לבסוף, כאשר גם הם נכבים, אני דוחפת לישבנה פלאג שבקצו החיצוני מחובר זיקוק.
היא שעונה שם מול כל העולם כשניצוצות עפים לה מהתחת, ואני צוחקת ומנשקת אותה בחוזקה. טועמת את הדמעות, הפחד והחרמנות שלה.

ואז לצערי הרב התעוררתי עם גב תפוס.

רוצים להצביע ולהשפיע? כנסו לאלבום בפייסבוק ותעשו לייק למתחרים האהובים עליכם, ואחד מהם יזכה ב8 נרות!

יום שני לתחרות חנוכה שלנו, ואני נשבעת שאני מריירת פה על חלק מהתמונות.

תצביעו בפייסבוק, ואחת התמונות תזכה את בעליה ב8 נרות!

הולי מולי, כמה זה לוהט!

המתחרה הראשונה כבר שמה סטנדרטים גבוהים במיוחד...

רוצים להצביע לה? כנסו לאלבום התחרות!

רוצים להשתתף? כנסו לתחרות עצמה!

תחרות חנוכה! 

בגלל שאתם עוקבים כאלו מקסימים, אני מכריזה על תחרות חנוכה החל מהיום ועד ה27.11.21. 

הזוכה בתחרות יזכה ב8 נרות פאלוס בצבע ורמת כאב לבחירתו! ממש נס פח השעווה. 

איך משתתפים? 

מעלים תמונה של הסשן הכי לוהט לטופס ההשתתפות. התמונות יועלו לאלבום כאן בדף הפייסבוק, והתמונה שתקבל הכי הרבה לייקים עד תום התחרות תזכה.

מה האותיות הקטנות?

רק תמונות/ציורים שיש לכם זכויות יוצרים עליהן ושתואמים לחוקי הפייסבוק (להלן בלי עירום וכדומה). הגשה אחת פר אדם. 

למה אתם מחכים? כנסו לטופס והגישו עכשיו!

https://bit.ly/2Z5o7G4

התקשרתי אליו אתמול בערב בוכה מכאבים. כל מה שהצלחתי להוציא מהפה זה שהוא יחזור הביתה. לא הייתי צריכה אפילו לבקש פעמיים, והוא כבר אמר שהוא מתקשר להזיז לקוחות ונכנס לאוטו. 

הוא הגיע הכי מהר שהוא יכל, והכין לי אמבט חם וכוס מים עם תרופות. רק כשהתחלתי להירגע, הוא סופסוף הסתכל עליי עם חיוך רגוע. 

וגם בלילה- הערתי אותו עם דיבורי סוטול מרוב כאב קיצוני, והוא לא כעס. רק שם אוזניות ונתן לי לשכב בשקט כשהתעייפתי מדי מכל האורות והרעשים. מדי פעם עזר לי לשנות תנוחה, ודיבר איתי עד כמה החיות שלנו רכות ונעימות.

אני זוכרת איך כשהתחלנו לצאת, הייתי מלאה בחששות. פחדתי מכעס של אחרים, מלהפריע עם החולשות שלי. אבל קיירגיבר לא כועס על בקשת עזרה, ההפך. קיירגיבר כועס כשלא מבקשים עזרה כשצריך, כשעוברים את הקצה ושוחקים את עצמך, כשלא מתקשרים...

השליטה הרכה הזאת, האבהית, נותנת לי את כל הבטחון שאני צריכה. כן, הוא יודע להיות קשוח ומפחיד... אבל הוא יודע בדיוק מתי ואיך. הוא לכד אותי, אין ספק. אני אעשה הכל בשבילו, כי אני יודעת בלב שלם שהוא יעשה הכל בשבילי. 

תודה מאסטר שאתה מרים אותי כשאני נופלת. אני מקווה שאני מרוממת אותך ממקומי תחת כפותיך הרכות. 

לא הבנתי משהו.

זה לא בסדר לחנוק את המאסטר בזמן סקס בכוונה תחילה, אבל זה כן בסדר לחנוק אותו עם זה שהבטן הריון הענקית לוחצת לו על הסרעפת?

חניקה זו חניקה 😉

לפחות למישהו משחקים עם הנשימה בהריון הזה...