סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תומא חוקרת הפטישים

לפני שנתיים. 29 בינואר 2022 בשעה 14:41

סופסוף ישנתי קצת הבוקר, והיה לי חלום קינקי. חשבתי לשתף כי למה שרק אני אסבול 🤷‍♀️

אנחנו על במה חשוכה, אני והיא. היא מתנשפת בכבדות, לוחשת לי כל רגע שהיא לא יכולה לעמוד במתח ואני חייבת לספר לה מה יהיה.
"מה שלא יהיה, אל תפזרי את השיער ואל תורידי את הראש למטה. סנטר למעלה. כשאני צועקת לך אדום, תכסי את העיניים, האף והפה. ברור?"
"כן גבירתי."
"תחזרי על ההוראות שלי בבקשה."

היא חוזרת על ההוראות מהוססת, בזמן שאני אוספת את שיערה לגולגול הדוק ומורחת ג'ל על שיערה.
היא מבחינה במטף בקצה הבמה ומתחילה להתנדנד מצד לצד בעצבנות. "זה רק למקרה חירום. את יודעת שאני לא אפגע בך." אני אומרת ומחבקת אותה.

אור אחד נדלק ומכוון אליה. היא ממצמצת כלא מבינה, ואז מרימה את הסנטר גבוה. אני מחייכת אליה, ומצמידה אותה אליי.
אני קורעת לה את הבגדים ומרימה את ידיה גבוה מעל לראשה. היא סופסוף נרגעת ומחייכת. אני מוציאה מהכיס בקבוק ג'ל שהיא לא מזהה, ומתחילה לצייר איתו על שדיה ומטה עד הקו העליון של ערוותה.
ברגע שהיא נושמת לרווחה, אני שולפת מצית ומדליקה את הג'ל.

היא צורחת באימה, למרות שהאש אינה לוהטת כפי שהיא והקהל חושבים. האש מרקדת על הציור שעל גופה, ואני מושכת את שיערה כדי שתמשיך להרים את הסנטר עד שהיא תדעך.
הקהל שקט באופן בלתי רגיל, ואפילו המוסיקה הוחלשה. שומעים את היבבות ומשיכות האף שלה בכל החלל החשוך.

"איך את? לעצור?" אני שואלת ברגע שהאש נכבתה מעצמה.
"עוד." היא דורשת, ואני בשמחה נענית לה.

אני מכופפת אותה כנגד אחד הרהיטים על הבמה, ומסירה ממנה את התחתונים הספוגים. הם ישר נדחפים לפיה, ועל גבה מונח קרח רב.
אני מתרחקת ממנה, וכאשר מגיעה לנקודה הנכונה- שולפת לפיד ומציתה אותו.
אני שומעת בקהל שמישהו צועק שאני משוגעת, אבל לא אכפת לי. אני לוקחת לגימה גדולה של נוזל חריף, ומתחילה לירוק אש על ישבנה.
מספיק רחוק כדי לא להכאיב או לעשות לה כוויה, מספיק קרוב כדי שהקרח על גבה יינמס במהירות וקצות שיערות הערווה שלה יחרכו.

כאשר אני מסיימת לנשוף את כל הנוזל שיש ברשותי, אני מכבה את הלפיד ומדליקה שני כדורי בד ספוגים בנוזל אשר מחוברים לשלשלאות.
אני מלהטטת בהם כמו ששולטים רבים מלהטטים בזוג שוטים. רק שאני לא פוגעת בישבנה, רק עוברת מספיק ליד כדי להפחיד אותה ואת הסביבה.

לבסוף, כאשר גם הם נכבים, אני דוחפת לישבנה פלאג שבקצו החיצוני מחובר זיקוק.
היא שעונה שם מול כל העולם כשניצוצות עפים לה מהתחת, ואני צוחקת ומנשקת אותה בחוזקה. טועמת את הדמעות, הפחד והחרמנות שלה.

ואז לצערי הרב התעוררתי עם גב תפוס.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י