יש סיבה למה אני מתעקשת על החשיבות של שפוי בSSC. שפוי זאת ההגדרה למתי אפשר לתת הסכמה, חוקית ומוסרית.
כשאני רואה קולות במרחב בדסמי שמתעלמים מכך שמוסרית וחוקית נערות בנות 15 לא יכולות לתת את הסכמתן למבוגרים, אני מתמלאת בחלחלה.
הרי רק בסופ"ש האחרון הייתה לנו שיחה אצל חברים על התקופה בה קטינות היו חלק מהקהילה תחת שליטתו של אדם חסר מוסר שטיפח אותן למטרות נלוזות, וחלקים בקהילה התעלמו כי זה היה נוח והוא היה אושייה.
אני נזכרת בכל הדברים שבני נוער כותבים לי בפייסבוק, וכואב לי הלב. כואב לי שדווקא במקום בו חוקים חייבים לקחת חלק, שבו ההבנה שכל מה שאנחנו עושים בא עם השלכות וסכנות, מי שעדיין פגיע ומתפתח יכול להיחשף לרוע.
בשיעור על מדעי המוח עם הפרופסור המשוגע שאני כה אוהבת, הוא סיפר לנו על ההתפתחות המוחית בגיל ההתבגרות, וכיצד היא משפיעה על קבלת החלטות, דחיית סיפוקים, ועוד. איך נפל לי האסימון... מאז לא היה לי שמץ של ספק שלמרות שגיל ההתבגרות הוא יריקה מאיפה שאני עכשיו, שאני חייבת לעמוד ולהגן על בני נוער שאפילו לא יודעים מה מתרחש נוירולוגית אצלהם.
זאת לא התנשאות, או פטרונות. זה מוסר בסיסי. אני רק יכולה להתפלל שמוסר יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מכל אדם בעתיד.
