|
|
|
שנים התעסקתי ביצירה שכללה בעיקר עבודה עם הראש
כתבתי מוזיקה והופעתי במקומות הנחשבים ביותר
כתבתי סיפורים קצרים שפורסמו בעיתונים
אבל רק שהתחלתי לעבוד עם הידים הרגשתי יצירה אמיתית....רק אז הרגשתי שזה חלק ממני.
ולא משנה שום דבר
אם זה על הישבן שלך או במנה של לקוח,אין כמו יצירה שהידים ממש נגעו בה
הוא משכיב אותי על הגב ומתיישב מעלי.
"את זוכרת את כל הכללים?"
"כן." אני אומרת בנחרצות.
"אסור לי לגעת בך בלי רשות." אני מרימה אצבע בכל פעם שאני מונה כלל.
"אני מכנה אותך אדוני בתחילה או בסיום של משפט.
אסור לי להחזיק אותך בידיים, או לעצור אותך.
אסור לי לגלגל עיניים.
אני אומרת תודה על כל סטירה ומבקשת עוד אחת.
אסור לי להסתכל לך בעיניים."
"זה מותר לך כרגע, אלא אם כן אני מחליט אחרת, או.."
"שאני כלבה." אני משלימה אותו.
"והסשן הזה אסור לך לצחוק. הבנת אותי?"
אני כבר מצחקקת ומיד חוטפת סטירה.
"כן אדוני." אני נושכת את השפה כדי לא לצחוק שוב.
"הסשן הזה, תסתכלי לי בעיניים, ושלא תעזי להסיט את המבט."
פאק זה קשה, להסתכל לו בעיניים ולא לשום מקום אחר, בזמן שאני חוטפת סטירות והצלפות.
בעשר דקות הראשונות אני מנסה אך ללא הצלחה רבה ולכן הלחיים שלי אדומות מסטירות.
לאט לאט אני מתעצבנת יותר ופחות מקשיבה לו,
"לא מחונכת" הוא אומר.
מה שגורם לאגו שלי לצאת החוצה.
אני שוברת את כל החוקים, אוחזת בידיים שלו ולא נותנת לו לסטור לי, אני לא מכנה אותו אדוני ומגלגלת אליו עיניים.
הוא מתעצבן והולך להביא את החבלים מהמגרה.
כשהוא עומד מעלי מכין את החבל ומצפה ממני להושיט את ידיי אני תוהה,
האם מה שאספוג בסשן הזה יהיה גרוע יותר אם אהיה קשורה, או שאמשיך להתנגד, אני מתמהמהת והוא מחכה בסבלנות.
בסופו של דבר אני מגישה לו את ידיי, אני יודעת שאני צריכה לשאת בתוצאות, להיות מעט ממושמעת.
וגם, זה מחרמן אותי בטירוף.
אחרי שהוא קושר את שתי ידיי יחד, הוא מותח אותן מעל ראשי וקושר למיטה.
אחר כך, הוא חוזר למגירה ומוציא חבלים נוספים.
הוא קושר כך גם את רגליי, צמודות זו לזו ומותח אותן לקצה השני של המיטה.
ושוב, הוא מכריח אותי להסתכל אל עיניו, ותוך כדי הפנים שלי חוטפות סטירות נוספות.
איך אני רטובה לעזאזל.
דמעות זולגות מעיניי ואני מתחננת שיפסיק, מנסה לדבר אך לא יוצא קול.
"תגידי את זה." הוא מפציר בי.
"תודה אדוני." אני חוטפת סטירה.
"תודה אדוני!" אני חוטפת סטירה נוספת.
"תודה אדוני! בבקשה דיי" אני מבקשת והוא עונה לי, "את שוכחת לבקש."
"תודה אדוני, אני יכולה לקבל עוד אחת בבקשה?" אני אומרת בקול צרוד תוך כדי בכי.
"בשמחה." הוא אומר ונותן לי עוד אחת חזקה.
"תודה אדוני.." אני רועדת. "אפשר לקבל עוד אחת בבקשה?" הוא מלטף את פניי ומחזיק את סנטרי חזק כדי שלא אסיט את מבטי ממבטו.
הוא קם ומביא חבל נוסף.
מחלק אותו לשניים ומעביר אותו על גופי, אני לא מאמינה לזה.
זו הסחת דעת, אז אני לא מצחקקת, אף על פי שזה מדגדג אותי.
הוא מעביר את החבל מסביבי לפטמות שלי, על הטבור ועל היריכיים, מבטו נע בין גופי לבין עיניי, בודק שאני מסתכלת אך ורק עליו.
ואז הוא מצליף בבטן שלי, והמבט שלי מוסט ועובר אל החבל, והעור החשוף שלי.
"לאן את מסתכלת?" הוא מצליף בי שוב וחזק יותר.
"אאאהה!!" אני נאנחת מהכאב. מנסה להגן על עצמי.
הוא מצליף בי שוב, ושוב ושוב, ואני שוב נאנקת מבכי.
"עליך. עליך ! עליך!" אני פוקחת את עיניי ומסתכלת אל עיניו.
ואז הוא מצליף בי שוב, ברגליים, בפטמות ובבטן ושוב המבט שלי מוסט ממנו.
אני עוצמת עיניים חזק והדמעות זולגות על פניי.
"לאן את מסתכלת?" הוא תופס את פניי קרוב ונועץ בי את עיניו.
"אני מצטערת. אני לא מצליחה" אני מתנצלת.
הוא קם שוב, "תתאמצי, את יכולה." אני מחליטה שהפעם לא משנה כמה חזק יכה בי אני לא אסיט את עיניי.
אז הוא מגרה אותי שוב בעדינות עם החבל ואז מצליף בי,
עיניי אינן משות מעיניו, פניי מתכווצות, אני חורקת שיניים, אבל עיניי על עיניו.
"כל הכבוד." הוא מתכופף ומנשק אותי, מוצץ את פטמותיי.
אני מאמינה לו ונאנחת. מתמסרת למגעו.
"תסתובבי" הוא אומר לי ואני נענה מיד.
לאחר כמה פליקים על הישבן שלי הוא מתכופף עם פניו ונושף על החור שלי מאחורה,
ולאט לאט מלקק עוד ועוד,
אני נרטבת ולא מצליחה לשלוט ברעידות שלי,
הוא מתענג על הישבן שלי, אוחז בו בשתי ידיו, מפליק ומגרה.
אני משתגעת מהלשון שלו, פולשת למקומות הכי רגישים, הוא מחדיר את לשונו לתוכי,
מזיין אותי עם הלשון שלו מאחור.
אני מרגישה את האורגזמה מתקרבת ומשתוללת בתוכי.
"הו פאקק!" אני גונחת שוב ושוב.
קולות ההנאה שלו משגעים אותי
"אדוני אני יכולה לגמור?"
"אה אה." הוא אומר כשהלשון שלו עדיין בתוכי, זה אומר לא.
"בבקשה בבקשה!" אף פעם לא החזקתי אורגמה "מהצד השני".
אני נוטפת, היריכיים שלי מלאות בנוזל שלי והוא טורף אותי מהחור השני שלי.
"אדוני בבקשה אני יכולה לגמור?!" אני מתחננת אליו.
"תגמרי." הוא אומר וממשיך ללקק בטירוף,
אני רועדת ומתכווצת ואז מתפרקת כשהידיים שלו מחזיקות את האגן שלי, מרימות את הישבן שלי שיהיה גבוה.
ואז הוא קם מתיישב לפני, עיניי על עיניו.
מחייך ומנשק את הראש שלי.
"את כל כך רטובה, זה מדהים. ילדה טובה."
"תודה אדוני." אני מובכת מעט.
"התחת שלך כל כך טעים, פשוט קסום, הלחיים שלך אדומות וחמות, עוטפות את הפנים שלי, נהדר."
ואז הוא קם ומסתובב לארון,
כשאני רואה אותו שוב יש קונדום בידו.
"יש!" אני פולטת והוא מחייך בתגובה.
"נראה לי שלא נצטרך קונדום בעצם, התחת שלך מוכן.
מתגעגע לבכות בגלל געגוע
מתגעגע לכאב שמישהי שהיא חלק ממני רחוקה ממני
פעם אחרונה שזה קרה לפני שנתיים מספר ....זוכר טוב כל כך איך חיכיתי לה במשך שישה חודשים שתחזור מהטיול הגדול שלה ....
ופתאום ראיתי אותה, יפה כמו ליקוי חמה, כל כך טהורה ויפה. אותה נערה מופלאה שהצליחה להרגיע את הטירוף. אותה אחת שבאוקיינוס של בדידות הגיחה מתוך האפלה כקרן אור המפלחת את החושך, כאי בים מחשבותיי הסוער. אותה אחת שדימיתי לנווה מדבר בהיכל חיי הגיהנום שלי. אותה אחת שהתגלתה כפאטה מאורגנה בריק של הנצח. מזבח הייסורים ההסטורי שחמק לי בתעופת הזמן.
שערה הבלונדיני התפרע קלות, למגע הנעים של הרוח, ושפתותיה העסיסיות גרמו לי רצון לנשק אותה. והעיניים הכחולות, כמו שמיים בלי עננים, שקופות כמו הים בתאילנד. כל כך צלולות שאתה יכול לראות את הבן-אדם מאחורי אשלית הגוף.
"היי" אמרתי, מנסה להראות בסדר למרות שבפנים הרגשתי ממש לא בסדר.
"היי" ענתה בקול המתוק והסקסי שלה, שגרם לי לרעוד ולרצות לחבק אותה. לחבק ולשכוח את כל חיי, כל צרותי. לחבק ולא לעזוב.
ראיתי דמעות של עצב בעיניה. מבטנו נצטלבו ומדמעות זה נהפך לחיוך.
היא רצה אלי, חיבקה ונישקה אותי.
מששתי את ראשה בשתי ידי, מצייר את פניה בעדינות, עם כל קפל וכל שקערורית. מחליק את היד תוך שאני חש את החום, הלחות של העור. כאילו בודק אם היא באמת מוחשית, כאילו מפחד שתתמוסס לי בין האצבעות בעוד רגע ותעלם לי שוב.
"אני אוהב אותך" היא אמרה.
"גם אני אותך" יבבתי.
הידיעה שדברים שחדלתי להאמין בהם פתאום עומדים נוכחים מולי הייתה די מלחיצה.
"אנחנו שוב ביחד" אמרתי כלא מאמין והבכי התגבר "את אמיתית".
"הכל בסך הכל חלום רע" אמרת ומחה את דמעותי "רק חלום רע".
כשבא לי לפנק במסעדה זוג מהקבוצה....
1.7 קג טומהוק ישראלי
300 גרם כבד אווז
ואבן חמה לצרוב את הבשר בשולחן..
כי אין כמו לשחק באוכל
זהו", שתקתי והסתכלתי עליה מסתכלת על המסך.
היא מצדה פשוט שכבה שם, מכווצת כולה לכדור קטנטן בין הקיר לביני, באותה תנוחת בהייה בכיוון שבו הדגמתי לה מה בדיוק אני הולך לעשות לה בעוד כמה רגעים.
התאמצתי לאתר רמז קל לתגובה על פניה. מהזיונים הרגילים שלנו, בהם הייתה מתייצבת תחתיי כמו כלבה מיוחמת ונהנית להגיש לי את גופה, היה ברור שזה לא נופל עליה מהשמיים. ולמרות הכל היא שמרה על מבט תמים, כמעט מטעה. רק פעימות לבה שהלמו במלוא עוצמתן דרך חזה הקטנטן אל כף ידי שכיסתה את כולו חשפו את התרמית.
ולפתע היא התנתקה ממני והזדקפה על ברכיה כמבקשת לקום, מפנה לי את גבה. בחנתי את המהלך בשילוב ידיים מפקפק. אני מכיר אותך, ילדונת, זה הדליק אותך. אחת, שתיים ו-ש-לוש, ספרתי בלב, וכמו מתוך פקודה התקער גבה והבליט את ישבנה. "מה שתרצה, אני שלך" היא מילמלה במהירות מעורפלת, אחת, שתיים, סרקתי את גופה-רכושי, ושלוש, היא סובבה מבט בתזמון מושלם. "עשר דקות", הקפדתי לבטא כל מילה נפרד, פרמתי את ישיבתי ויצאתי.
בדרך למטבח עצרתי מול המראה. לזקפת השלושת-רבעי, שם הקוד למצב בו הזין שלך קם ליום עבודה רגיל עם הבחורה הרגילה, לא היה שום זכר. במקומה מתח את הבוקסר עד הקצה כלי מוכן ומשחר לטרף. שלפתי מאחד הארונות שלושה אזיקונים מאובקים ומהמגירה מגבת כחולה ריחנית אותם השלכתי על השולחן. את שליש בקבוק הג'יימסון שכבר מיצה את מקומו על השולחן הורדתי בישיבה רגועה במרפסת, מביט בתל אביב חולפת תחתיי.
למעט כמה פיסות אור תועות על תקרת המרפסת החדר היה חשוך כמעט לגמרי כשנכנסתי, אפוף בעשן של יותר מג'ויינט אחד.
ראיתי את צלליתה מחכה על המיטה בדיוק בתנוחה הנכונה - על הברכיים, ידיה מאחורי הגב, פנים למטה.
נשימותיה הגיבו מיידית לכניסתי. הדלקתי את מנורת הקיר הקטנה שמעל לשידה.
"הזונה שלך", בעיפרון שחור על פלח אחד,
"זיין אותי כאן" נכתב על הפלח השני בליווי חץ עבה שהצביע אל בין שניהם.
האיבר שהספיק להירגע בינתיים התקשה שוב במהירות שיא. היא בהחלט הולכת לקבל את מבוקשה.
התקרבתי אליה באיטיות, דואג שהיא תשמע כל צעד.
נשימותיה גאו לשרשרת של שאיפות ונשיפות. מהירות. מפוחדות.
החריקה שליוותה חיבור שניים מהאזיקונים זה לזה העבירה בה התכווצות.
"מעכשיו", הנמכתי עוד יותר את קול הבס שלי, "ועד שאני משחרר אותך", התקדמתי ופניה המכווצים בריכוז נחשפו אליי,
"את בסך הכל", כרכתי את שני האזיקונים סביב צווארה, "כלי לסיפוק מיני". הידקתי.
"הבנת?". הנהון חטוף. "את תעני לי כשאני מדבר אלייך, כלבה", תחבתי אצבע בין צווארה לרצועה ומשכתי. "הבנת?", חזרתי בשקט. "כן אדוני".
באזיקון הנוסף קשרתי את פרקי כף ידה מאחורי גבה. התרחקתי, משאיר אותה במתיחות שיא בזמן שהמצלמה מוצאת מהתיק אל השידה ומועמדת במקום.
כיוון אחרון. rec.
ריח וטעם משכרים מציפים את חושיי בזמן שאני קובר את פניי בישבנה. ריח שמחזיר אותך רבבות שנים אחורה לימים בהם היינו חיות וזו הייתה דרכנו לבחון התאמה. מתאים לי.
פישקתי את התחת הכנוע שלה וצללתי לתוכה, מתאחד עם הרטיבות עד אובדן מוחלט של הגבול ביננו, מעביר נוזלים מחור אחד לזה שאני באמת הולך לנצל. אצבע אחת נטשה את תפקידה בלפיתת הישבן ומיהרה להתחיל להרחיב את החור הצר. גניחה נשמעת, ובעקבותיה אצבע נוספת מצטרפת. "אה!", אנקת כאב. "כואב לך? את תתרגלי". אני מתמכר למראה שתי האצבעות הנכנסות ויוצאות מחור התחת שלה ובמשך כמה דקות מרגיל אותה לנוכחותן. כנראה שזה עבד, האצבע השלישית שהחדרתי מתחת לשתיים האחרות נכנסה בטבעיות. לבסוף הוצאתי את כולן והסנפתי בחיוך שבע רצון. הבור הפתוח לרווחה הוכיח שעכשיו היא מוכנה למנה העיקרית.
"עכשיו תסתכלי למצלמה", כיוונתי את ראשה כשאני גוהר מעליה,
"ותספרי לה מה הולך לקרות לך עכשיו".
היא שותקת ואני מהדק אחיזה בשיערה.
"את יודעת מה אני עומד לעשות לך?"
"לזיין אותי אדוני"
"לזיין אותך איפה?", אני מטלטל מעט את ראשה תוך כדי המשפט,
שוב שתיקה.
אני רוכן אליה. מצמיד את שפתיי לאוזנה ולא מרפה מהאחיזה.
"אני הולך לדפוק אותך בתחת כמו זונת רחוב קטנה", אני לוחש לה ומיישר מבט למצלמה,
"ולגמור לך בתוך הגרון",
אני ממשיך להחזיק את פניה אל מול המצלמה ומחכך את ראש הזין בפי הטבעת שלה, גורף את הנוזלים שהצטברו שם ומחזיר,
מהדק אותו בעזרת האגודל עד שהוא טובע פנימה ונעלם. "אהההה" היא משמיעה אנחה עמוקה וארוכה, ואני מקווה שההבעה הזו נקלטה יפה.
חדירה איטית ורדודה הופכת לעמוקה ומהירה יותר כשאני שולט בגופה לחלוטין באמצעות הרצועה שלצווארה.
"את אוהבת להיות השרמוטה שלי, נכון?", שאלתי ולא חיכיתי לתשובה, "נכון???" ויתרתי על הרצועה לגמרי ואחזתי בגרונה בשתי ידיי,
תשובתה התערבבה לגמרי בגניחות רמות של כאב ועונג,
קולות הטפיחה הלכו ונעשו קצובים יותר,
הפתח הצר שלה שואב אותי לתוכו, לוחץ על הנקודות הנכונות כאילו תוכנן עבורי,
מכריח אותי לסגת מדי פעם כדי לא לבזבז את המטען על התחת שלה,
ואחרי שההפוגות בין נסיגה לנסיגה התקצרו מדי החלטתי שהגיע הזמן,
יצאתי ממנה בתנועה חדה סופית אחת והפכתי אותה על הגב,
ראשה מוטל באוויר בין המזרון לרצפה,
"פתחי את הפה" לחשתי דרך השיניים וזה נשמע כמו כעס, לא פלא כשהגוף כולו נוקשה וממוקד,
תחבתי את הזין שזה עתה יצא מישבנה עמוק לגרונה,
"כחחחח" היא נחנקה והטתה את ראשה הצידה,
מהלך שגרר עונש מיידי של הצלפת זין מלאת ריר,
הפעם ליתר ביטחון אחזתי את ראשה בין ברכיי ואת גרונה בידיי והמשכתי לדפוק את הפה שלה,
מאפשר לה הפסקות נשימה קצרות שגם בהן מצאתי שימוש לפיה שעינג הפעם את הביצים,
וכשהיא על סף עילפון נכנסתי בפעם האחרונה ופרקתי את כל תכולתן בגרונה,
צופה בחלק נפלט החוצה וניגר מטה על אפה ועיניה, נמהל בדמעות.
זה היה היום בדיוק לפני 9 שנים
כמה חודשים שאנחנו בקשר מוזר כל שהוא...
ניפגשים כל כמה ימים לסקס מטורף ושיחות עד הבוקר...לימדתי אותך לבשל...את לימדת אותי להנות ממוזיקה קלסית.
סינרגיה של טירוף מוחלט...
ואז משום מקום הפיסבוק המקולל הזכיר לי שבעוד יומים את חוגגת יום הולדת...
הגלגלים התחילו לעבור בצורה מידית מחפשים אחרי המתנה המושלמת לצעצוע מושלם
אז נזכרתי בפנטזיה שלך "סקס בקולנוע"...דיברת על זה כל כך הרבה פעמים....כל פעם בערבוב של תשוקה ופחד...
הזרע נטמן...ההחלטה התקבלה
הזמנתי לנו כרטיס ל"הוביט" יודע שהסרט ארוך מספיק כדי לבצע את זממי
כמו תמיד נגשנו לנו לשירותים בקומה השניה לסקס מהיר לפני סרט של שלוש שעות
וכמו תמיד איתך היד שלפתה את פייך לא היתה חזקה מספיק לעצור את הצעקות....
אבל הפעם לשם שינוי...לפני שהחזרתי את התחתונים שלך למקום...דחפתי לחור האחורי שלך פלאג קטן...בלי הכנה יודע שאת כבר מורגלת לצעצועים שלי..וויברטור קטן נדחף לחור הרטוב שלך ...החוט והשלט בידי.
הסרט התחיל
האולם מלא עד אפס מקום
ואנחנו בשורה האחרונה....כל כמה דקות אני שואל אותך שאלה....כל פעם שהתשובה שלילית אני מעלה את מהירות הויברטור
אני יכול לראות אותך זזה מצד לצד מנסה לגרות את הדגדן שלך בין רגליך
אני מניח את ידי על ירכיך עוצר אותך...את יודעת שתגמרי רק כשאני ירצה....ויש זמן רב עד שאני ירצה...
שעה וחצי אני משגע אותך ..מביא אותך לקצה פעם אחרי פעם...בודק כל כמה זמן מה מצב הרטיבות שלך ..מרגיש את השימלה נרטבת לה לאט לאט.
הפסקה...
כל האולם מתרוקן אבל אנחנו נישארים ישובים
אני מורה לך להתיישב עלי מלקק את הנקודה בצואר שמטריפה אותך...
פותח את הרוכסן מוזיז את התחתונים הצידה ופשוט ניכנס לתוכך...
לאט לאט את זזה עלי
אני יכול להרגיש אותך גומרת ...יכול להרגיש את הגינס שלי נרטב ממך
אנשים מתחילים לחזור
זוג מבוגר מסתכל עלינו תלחשש
ואני בתוכך לעוד כמה שניות....עד שמשחרר אותך לעוד שעה וחצי של התעללות
מזל טוב יפתי
יום צילומים התחיל....פרויקט אוכלים עם הידים ...
שרק מזכיר לי כמה תשוקה לאוכל ותשוקה לגוף האנושי ...ואיך ידי מתגעגעת לצוואר לעטוף, לסמן ..
ההרגשה פעם ראשון שמצמיד מישהי אלי בכוח לנשיקה, לוקח את הגוף ודרכו נוגע בנשמה
הדברים שאני חושב באמצע צילומים
יש יותר מידי הודעת של אנשים שמזהים אותי כאן שבהם מבקשים מתכון ...
אז משהו קליל ליום ראשון, ואחד ממנות הקיץ שבכל אחת מהמסעדות שלי מגישים:
לברק במעטפת נייר
זו צורת בישול צרפתית קלאסית בה חומר הגלם נישאר עסיסי בטירוף, קל להכנה וקשה לפספס
למנה אחת -
מצרכים
2 פילה דג לברק נקי
כפית לימון כבוש
4 עגבניות שרי צבעונית
אספרסו
צ'ילי תאילנדי
דלעת רימונים
בורגול
עשבי תיבול (נענע,זעתר טרי,מרווה,כוסברה)
מלח פלפל
נגיעה שמן זית
קובית חמאה
ההכנה:
מכניסים את הבורגול למיים שחוממו ל20 דקות עד שהוא רך
פותחים נייר אפייה
במרכזו שמים 2 כפות של בורגול ומקבלים
מניחים על הבורגול פילה דניס (עור למטה) מורחים בקצת לימון כביש מלח ופלפל
מניחים מעליו את הפילה השניה (העור שלו כלפי מעלה ) וקובית חמאה ומתבלים שוב .
פורסים את שאר הירקות דק ומפזרים מסביב לדג, אותו דבר עשבי תיבול (ללא גבעולים!) כמה כלים מכל סוג (אפשר גם לצוץ דג ולהוסיף לבורגול)
מתבלים ולא לשכוח קטנה קטנה של שמן זית
מקפלים את נייר האפייה מסביב לדג לצורת מתנה תוך נסיון להצמיד את הנייר כמה שאפשר.
מכניסים את המעטפה לתנור שחומם ל180 מעלות ל10 דקות...מוציאים ולא פותחים את המעטפה לעוד 5 דקות...
פותחים בעדינות ו...אוכלים
לא...לא הולך לכתוב כל המלחמה ההיא..
בימים כאלה של טירוף אני מעדיף להתרכז בטירוף מסוג אחר...מקדיש את זה לך...זו שנימצאת שם במקום כאן
פגשתי אותה בפורם בתפוז..
בתולית בניסיון אבל אם הרבה רצון וסקרנות
היא היתה קטנה ובישנית...לקח לי מספר רב של שבועות להוציא ממנה את המילים המהוססות "בוא ניפגש".
אני זוכר איך הגעתי לאסוף אותה בערב תל אביב קריר,בהיותי שונא מכנסים ידוע (על נשים בכל מקרה)היא התבקשה להגיע לבושה בחצאית קצרה.
"תמימה כל כך" זה הזיכרון הכי חזק שיש לי מהרגע שראיתי אותה בפעם הראשונה...מפחדת להסתכל עלי כאילו אני יבלע את העולם הבטוח שלה ויזרוק אותה לתוך העולם ההזוי שלי בלי טיפה של הגנה.
לא בקלות היא עלתה על האופנוע שלי...פעם ראשונה שמרגישה את גירגור המנוע ישירות בן רגליה.
מתחילים לסוע ליפו...היא שותקת ניצמדת מפחד...ואני בכל רמזור שולח ידים...בודק עד כמה הפחד מתערבב אם ההתרגשות.
יפו נפרסה מולנו בכל יופיה המלוכלך....עצרנו צמודים למקום האהוב עלי...היא פוחדת..אני מרגיש איך היא רועדת שמתקרב בלי הכנה ולוקח אותה לתוך שפתי...טועם אותה בפעם הראשונה בלי הכנה.
השיחה נמשכה...וכל משפט שאני מוציא מפי יכולתי להרגיש איך היא נירגעת ומבינה...היא מצאה את זה שישמור אלה לפני הכל זה שלא משנה מה לא ישפוט רק יחזיק ישמור ויגן...
ההוראה הפשוטה של "ללכת להוריד תחתונים ולחזור" גרמה לה לחזור למציאות..הרעידות חזרו והתירוצים התחילו להגיע.
רק בעזרת השיכנוע שידי סגורה בכוח על ירכה משאירה הרגשה של צריבה וסימן אדום ופועם.
שעה קלה מאוחר יותר כשידי חופרת בתוכה ואנשים מהצד מציצים בזמן שהיא נאנחתי לתוך חזי.."הגיע הזמן ללכת" אני לוחש והמסע ברחובות יפו מתחיל.
כל סימטה אני עוצר ידי מסביב לצוואר לוחץ..מכיר לה את ההרגשה של להיות שיכת...להיות רכוש יקר של אדם אחד בלבד.
