הרבה יותר קל לי לכתוב פה
אז הפעם אני בוחר להתייחס לפוסט בבלוג כדף טיוטה בברכת יום ההולדת לאבא שלי.
היי אבא
היום אתה בן 60 ואתה כבר ילד גדול
עברה בראשי המחשבה שאני חצי ממך תרתי משמע גם חצי וגם חגגתי השנה 30.
אני זוכר את חגיגות ה 50 במרפסת בבית בירושלים, היית מוקף במשפחה וחברי הילדות שלך, אני זוכר כמה היה לוב לצלם את סבתא מברכת אותך גם שידענו שאין לה מושג מה היא אומרת. (ל סבתוש יש אלצהיימר)
עבר עשור מאז
הספקתי לסיים פסיכומטרי, להתגייס, להשתחרר, לצאת ממהארון פעם הראשונה, להיכנס איתכם לארון, לצאת ממנו מול כל המדינה, להתנסות להתמודד עם המצב, רכשתי מקצוע ועוד אחד ועד קורס שיפתח אותי ומפה ומשם.
אבא שלי
אני נזכר באותה שיחת טלפון שהתקשרת אלי ביום רביעי באמצע משמרת בדיאדה, אחרי יומים שלא עניתי לאף אחד לטלפון, ימים שרציתי פשוט לא להיות, אני לא יודע אם אמרתי לך, הם היי הימים הכי נוראים שהיו לי, ואתה כל כך דאגת שעשיתי משהו לעצמי, קצת חששתי מהשיחה איתך הרגשתי שאני הולך לקבל בראש, אבל אתה, אתה אמרת לי
זה לא משנה מה אתה
לא הבאתי אותך לעולם סתם, אתה הבן שלי.
ובאותו הרגע הלב שלי התמלא.
אבא שלי
אבא שלי שתמיד דואג לי, אם אכלתי ומה אכלתי אם יש לי אוכל לשבת (עדיין לא הבנת שבתל אביב הכל פתוח בשישי-שבת ומעבר לזה שפיצה בארוחת שישי זה מושלם) .
אבא סליחה שאני לא מתקשר יותר, פעם בשבוע זה נראה לי לגיטימי וברגע שאני מרגיש געגוע היד ישר לוחצת על השם שלך בטלפון ונכון שאף פעם אנחנו לא חוזרים אחד לשני למרות שאנחנו אומרים שנחזור עוד מעט, למדתי בחיים שמספיק לי לשמוע שאתה עסוק ואני יודע שהכל בסדר, וגם בו זה לא שיש לי הרבה שינויים בחיים.
אבא שלי
אבא שלי
אני מאחל לך נחת ובריאות, בא לי שתנוח יותר, שתיקח אוויר שתצא לטייל בטבע יותר, שתעשה דברים שעושים לך כיף.
לא נראה לי שאמרתי לך
תדע לך שאני מעריץ אותך
האחראיות שלך, החשיבה על האחר, האכפתיות שלך
הלוואי ושאני אהיה כמוך
אוהב מלא
