משבת אני חושב על מה לכתוב על הסשן שחווינו. הוא היה כל כך טוב שקשה לי לתאר אותו במילים. אחד הפטישים הגדולים שלי הוא אדג'ינג' ולמזלי היא מאוד התעניינה בלהעביר אותי את החוויה הזו.
דיברנו הרבה על איך להכניס אותי לספייס. משהו שטרם הצלחנו להגיע אליו עד כה. נהניתי וחוויתי איתה המון, אבל טרם התנתק לי הכפתור הזה במוח שאומר שהכל בסדר ואני יכול להפליג אחריה בלי לדאוג או לחשוב יותר מדי. עד לסשן הזה כאמור.
התחלנו כשאני יורד לה ולאט לאט חיממתי את עצמי גם. קצת דיבור מלוכלך והיא מעליי תרמו מאוד למפלס החרמנות שרק עלה והתגבר. היא התגרתה בי כמו שלא התגרו בי מעולם ודאגה לאורך כל הדרך לשמור אותי מגורה לחלוטין ובטוח שלא אוכל לגמור היום.
בהתחלה עוד הייתי איתה "לא רוצה לא צריך" אמרתי לעצמי, בניסיון להראות לה שהגמירה שלי פחות חשובה מהרצונות שלה. אבל אחרי למעלה מחצי שעה של זקפה זה סוף סוף קרה. איבדתי שליטה והתחלתי להתחנן. ביקשתי לגמור בכל דרך אפשרית, הצעתי הצעות ודיברתי איתה כמו שהיא אוהבת וכמו שאני תמיד רציתי לדבר אבל לא הצלחתי לשכנע את עצמי. הכבוד נעלם כלא היה ואיתו גם רוב העכבות שלי. פתאום הכל היה נכון, הייתי כלב, עבד, נשלט. הכל היה בידיים שלה. ומה שהיה הכי הזוי זה שבאמת הרגשתי איך היכולת לגמור נעלמה ממני. מעל שעה רצוף של משחקים עם האיבר, כשהוא עובר מהידיים שלי לשלה, מתחכך בגופה ואפילו חודר אותה. כל אלה הביאו אותי מאוד קרוב אבל הספייס שנכנסתי אליו וההתמסרות שהרגשתי מנעו ממני את היכולת לגמור. לא בטעות, לא מהר ולא לאט. אין אופציה כזאת עד שמגיע האישור המיוחל.
התחרמנתי, התחננתי והתרפסתי. כמו ג'לי בידיים שלה. נהנתי מכל רגע וסבלתי בטירוף עד שהגיע הרגע סוף סוף. התפוצצתי לעצמי על הבטן בירייה מהזין שלא ראיתי כבר הרבה זמן. מהאורגזמות הטובות האלה שכל דבר מתיישב בדיוק במקומו. הרגע הזה שהעיניים שלנו ננעלות ושנינו מודים אחד לשנייה על החוויה רק במבט. כמה שלא אנסה, את הרגעים שחוויתי איתה בסשן הזה לא אצליח לתאר. עד עכשיו אני מחייך אפילו תוך כדי כתיבה.
