ממוחו של נשלט

(לוקח הפסקה קטנה מהפוסטים הקודמים. אמשיך לכתוב על היחס לנשלטים אחרי החג אבל זה לא פוסט כזה)

סלון מואר חלקית עם ויטרינה פתוחה לכיוון הים.

כוס בירה ביד ולבהות בנוף, לעצום עיניים ולהרגיש את הרוח נושבת.

הרמקול בפול ווליום, יותר חזק מהמחשבות שלי.

שקט.

לשבת ככה כמה דקות, להתכנס לתוך עצמי ולהתרוקן מהשגרה המעיקה.

להרגיש חופש, לא לשמוע את עצמי.....

טראח יד אוחזת לי בצוואר. גרב משומשת ומזיעה נתחבת אל פי.

זה מה שהכי באלי עכשיו, שהיא תתפוס אותי ככה בהפתעה בלי שהייתי מוכן. 

שאם משהו יקח לי את השקט, אלה יהיו ציפורניים חדות שמסמנות לי את החזה.

ביס חזק בכתף שישאר עליי לכמה ימים.

דחיפה קלילה לעורף שתוריד אותי על הרצפה.

ורגליים שילטפו את פניי וימעכו לי את המפשעה.

זה החופש הכי גדול שאני צמא אליו עכשיו.

להרגיש... ואף לרגע אחד...

שייך