|
|
|
מה נשמע?
בחיי התגעגעתי
במיוחד כשאוננתי ליל אמש
וגמרתי איזה תשע פעמים.
אני בזמן האחרון רבה עם השעון
מרגישה שאין מספיק שעות ביום
כי אני מלאת עשייה.
מרגישה שזה הזמן
זקוקה לסשן ללא רגש
יש מתנדבים?
חסרי חמלה כמובן 😊
לקחתי על עצמי פרוייקט הנצחה מטורף
זה התחיל מחללי פיגוע בית ליד ב-1995
וכרגע אני מנסה להקים משהו גדול יותר
לחללים בכל המערכות בעיר מסויימת.
אני מרגישה כל כך מלאה בעשייה
שהלב שלי רק מתמלא.
נכון שאין לי דקה לנשום
ואני גם בעסק שלנו
וגם באנדרטה ועוד.
הפרוייקט של חיי
ככה אני מרגישה.
שמחה שסומכים עליי
שמחה לתת מעצמי
התגעגעתי
מה חדש?
אני כותבת, אולי כדי להבין,
ואולי רק כדי לא לשתוק עוד.
כי בתוכי משהו מרגיש אבוד.
כאילו אני מסתובבת סביב עצמי
מחפשת צל, קצה, כיוון
ולא מוצאת.
פעם ידעתי מי אני.
או לפחות חשבתי.
היה לי שם פנימי, קול ברור, דרך ללכת בה.
אבל עכשיו הכול מרגיש מעורפל.
אני מתפקדת, עושה, מדברת, אבל לא באמת נוכחת.
לא באמת אני.
אני מתגעגעת אליי.
לא לאיזו גרסה מושלמת – אלא לעצמי האנושית, הפשוטה,
זו שידעה לשמוח גם מדברים קטנים.
זו שלא הרגישה כל הזמן אשמה, עייפה, מתאמצת לרצות.
אני מתגעגעת למבט שלי, לתחושת שייכות פנימית.
לאיזשהו מקום בתוכי שאפשר היה לקרוא לו בית.
ולפעמים אני שואלת בשקט:
האם זה זמני? האם אמצא אותי שוב?
האם בתוך כל הרעש, יישאר משהו אמיתי שיחכה לי שם?
אני לא יודעת.
אבל אני כותבת, וזה אולי סימן קטן.
שמשהו בי עדיין לא מוותר.
שיש בי חלק אחד – גם אם פצוע –
שעדיין מחפש אור.
ואולי, רק אולי,
אני לא באמת צריכה למצוא את עצמי.
אלא פשוט להיזכר.
לחזור בעדינות, נשימה אחרי נשימה,
לגרעין הקטן שנשאר בי תמיד – גם כששכחתי שהוא שם.
אני עדיין כאן!!!
התעוררתי מאזעקה בפון
השמיים מלאי מסוקים
הגדולים בבסיסים שלהם
ואני חרדתית ברמה הגבוהה ביותר.
הקטן ישן למזלי בממד
פאאק עם זה
איזה שנים מחורבנות אנחנו עוברים!!!
חזרתי לפני רגע מנשף הרוק של אביב גפן
מ ט ו ר ף
אני והגדולה היינו יחד
חיבור מדהים שאין לתאר
ואפילו בכמה שירים התחבקנו
והיא שונאת חיבוקים הפולניה שלי.
היינו ממש על הגדר
חיכינו מהצהרים וכשנפתחו השערים
דפקתי ספרינט שמכיתה יב לא רצתי 😃
התארחו שלום חנוך, נורית גלרון,
אביתר בנאי, חיים משה, ברי סחרוף
וארט גרפונקל המדהים.
הלך לי הקול
הלכו לי הרגליים
אבל את החיוך אי אפשר
להוריד מפניי☺️
מרגישה שכמה שאני והגדולה קרובות
הערב התקרבנו עוד יותר
אני בכיתי מכמה שירים
כי הייתי ילדת אור ירח בגיל צעיר
והתרגשתי מהמעמד
והבת המדהימה שלי
חיבקה אותי באהבה.
אהההה
וחיבקתי את אביב גפן
ממש סגירת מעגל מדהימה!
בורחת לישון
שעון לחמש בבוקר
יש לי אורחים לארוחת ערב מחר
אוהבת ימבה
😘
עבר הרבה זמן, והאמת שהתגעגעתי לכתוב לכם.
אני בתקופה מאוד עמוסה
גם לטובה וגם קצת לפחות.
אבל כשאני עוצרת לחשוב על זה,
בגדול טוב לי.
אפילו טוב לי ממש.
אני עובדת לא מעט,
אבל גם עוסקת עכשיו בעוד משהו שהוא הלב שלי,
התשוקה האמיתית שלי וזה מרגיש נכון, מדויק, חי.
ולא יודעת איך זה קרה,
אבל איכשהו נהייתי חלק ממועדון חמש בבוקר…
לא תכננתי, אבל זה פשוט קרה
ופתאום אני מספיקה כל כך הרבה שזה מרגיש
כאילו יש לי יותר שעות ביממה.
ולעניין אחר לגמרי…
היה לי סטוץ בסופ”ש 🙈
אחרי תקופה ממש ארוכה.
היה רגעי, היה כיף, אבל עכשיו הוא לא לגמרי
קלט שזו הייתה אפיזודה חד פעמית…
ומציק לי קצת שהוא לא יודע לשחרר 😅
אז כן ימים מלאים, אנרגיה גבוהה,
לפעמים גם בלבול… אבל אני במקום טוב
מה שלומכם אהובים?
אחותי הבכורה עכשיו בטאבו
במקום והעולם הפרטי שלי
בא לי למחוק את החשבון שלי
אבל פאאאק שמה זין
להתגרש זה אומר
לשחרר עכבות
אז שתהנה
מסיבה מושלמת הייתה אתמול
בטרה בתל אביב
רקדתי שוב כאילו אין מחר
יש לי כאבים ברגליים
אבל אני עדיין מחייכת.
התאפרתי פעם ראשונה
מאז החתונה שלי
הרגשתי מהממת
( מוזר לא?)
אהבתי שמתחילים איתי
בחורים שצעירים ממני בעשור
האווירה היייתה מושלמת.
עכשיו מנוחה
ובצהרים ברביקיו עם המגורש
הגדוליח הגיעו לגרמניה
והם נהנים בטיול שלהם
הקטן בהיי מזה שאף אחד
לא מציק לו 😃
הלכתי לאפס את הבית
לבקר את אבוש
ולהכין סלטים לברביקיו
אוהבת המון
הלילה שקט, ואני ערה.
לא כי איני נרדמת אלא כי טוב לי.
אני לא בורחת מהשקט, אני שוהה בו.
נוגעת בעצמי לא רק בגוף, אלא גם בנשמה.
מרשה לעצמי להרגיש, להתמסר, להתענג.
בלי אשמה, בלי למה, רק כי מגיע לי.
אני מתמוגגת מעצמי,
מהעובדה שאני כאן חיה, נושמת, מרגישה.
כמה עוצמה יש ברגעים האלה,
שבהם אני לא צריכה אף אחד אחר
כדי להרגיש שלמה.
אני לא לבד אני עם עצמי.
וזה, ברגע הזה, הכי מדויק
שיכול להיות לי
היום, מצאתי את עצמי נוגעת בגופי. אני מרגישה את התסכול, את הצורך הזה, את הרגע שבו אני מנסה להבין את עצמי, את הרגשות שלי. זה הרגע שבו הגוף מדבר, ואני רק מנסה להקשיב לו.
לא תמיד אני מבינה את זה. לפעמים אני לא יודעת אם זה צורך רגשי, או פשוט הגוף שמבקש תשומת לב. אולי זה הרגע שבו אני מרגישה צורך לחבר את עצמי לעולם הפנימי שלי, ליצור קשר עם החלקים שבפנים.
אני רוצה להיות בטוחה שאני לא שופטת את עצמי על מה שאני מרגישה. זה בסדר. אני אנושית. אני לא חייבת להבין הכל, ולא כל מחשבה או תחושה צריכה להוביל אותי למקום של אשמה. אני חלק מהעולם הזה, עם כל מה שאני חווה.
אני רק רוצה לדעת שזה בסדר. שאני בסדר. שאני יכולה לחוות את הדברים האלה וללמוד מהם. אני לא צריכה להיות מושלמת, אני רק צריכה להיות אני.
הגוף שלי הוא שלי. אני בוחרת איך להרגיש בו, איך להקשיב לו, איך להבין אותו. אני כאן בשבילה, ואני אוהבת את עצמי בדיוק כמו שאני.
