לפני 3 שנים. 16 במאי 2021 בשעה 19:34
ואחרי
שנגעתי
בעלתי
מימשתי
וחדרתי.
מגיע הרגע
שבא לי חיבוק,
להיות מכורבלת
בזרועות ובנפש,
אבל באותה נשימה
מתנגדת בחריצות
לכל קשר בחיי.
התנגדות שכל הסבר
כבר נשמע לי דמיוני
אך כזאת אני.
פסיכית לא קטנה.
וקול נשמע במחשבותיי.
ים ים, עברת את השלב
שאת מעצבנת את עצמך.
את כבר סובלת וזה לא הכי נעים
במיוחד לנפש הרכה שלך.
בדמיוני,
המיטה לא ריקה
ואני כבר לא באלכסון.
צמודה חזק חזק לגופך
ואיברך הזקור מעורר
ואף מרדים את נשמתי.
ואני גרועה, כה גרועה.
כל כך הרבה יש בי לתת
וכל כך רחוק מנסה לברוח...
