לפני 3 שנים. 13 ביוני 2021 בשעה 5:33
אחת לפנות בוקר
אני והילדה בדרך הביתה
מההופעה.
״אמא, את יודעת שבחנות
תקליטים הייתי ממש גאה בך.
היה נורא עמוס ולא נלחצת״.
אני מביטה בה ואומרת
״כשאת איתי, הפחדים נעלמים
כי חשוב לי שתרגישי בטוחה
ושתהיי שמחה בלי לדאוג לי״
היא מוציאה לי לשון
ואני מחייכת אליה.
יש רגעים שתמיד ישארו איתי
הרגע הזה אחרי יום שלם
של תיזוזים אין סופיים
היה שווה הכל ויותר מזה.
בוקר יום ראשון
אני כבר במשרד
קפה, סיגריה
והלכתי לבקר את העץ הבודד.
מצאתי שקל לי שם לחשוב.
יש בי כל כך הרבה להעניק
אני זקוקה לא להרבה
ובכל זאת בוחרת בלבד שלי.
מה דפוק בי?
שאלה כבדה ליום ראשון
אבל היא מרחפת מעליי ובתוכי.
❤️
