ממשיך בנסיעה
הדרך הביתה עוד ארוכה
נכנס אל שביל לא מוכר
נעצר באמצע יער
יוצא ופותח לי את
הדלת.
תתפשטי מבקש ממני
ותשכבי על הבטן.
מגע ראשון בחצץ
מבשר לי את הבאות.
ידיי ורגליי קושר באזיקונים
מניח רגלך עם נעלי העבודה שלך
על גבי ודוחף את ביטני בעוצמה
אל החצץ שמסמן מידיית את גופי.
הולך אל הרכב ומוציא
כבל טלפון עבה וישן שממנו
ברזלים קטנים מבצבצים
ומתחיל בהצלפות גבי.
ואני נצמדת יותר לאבנים
מרגישה שביטני מתמלאת חתכים
אך לא מוציאה מילה
שותקת בשביל לרצות אותך.
והקצב מוגבר
ההצלפות הופכות חזקות יותר
ומתפשטות לכל חלק בגופי
מהרגליים עובר לישבן
מהישבן חוזר אל גבי.
בשלב מסויים אני בעירפול
חושים.
מדממת קלות מביטני
יודעת כי היא שורפת נורא
גבי ישבני ורגליי
נראים כמו טוסט שנשכח
בטוסטר פסים חם.
מתיישב על גבי
משקלך עוצר לי
את הנשימה.
מושך שיערי אליך
כבודק את מצבי
אני מביטה בעיניך
אתה שולף סכין חדה
וחותך את האזיקונים.
יורד ממני ואני נעמדת
לבקשתך.
חצץ חדר את עורי
וגופי נראה כמו ציור
של אמן פסיכודלי.
חיוך מרוצה על פניך
עוזר להלביש אותי
ואנו נכנסים אל הרכב.
הכל שורף ובוער לי
ואני מחייכת אליך.
הכאב שלך מרגיע אותי.
תורך זאב 😈
