אפילו קשוח מידי.
לא יכולה להפסיק
לחשוב על המשפחה
שנהרגה אתמול
בתאונת הדרכים.
מרגישה שאין בי שקט
חרדה מציפה את כולי.
אמא שלי בניסיון להרגיע אותי
שוב חזרה על המשפט הזה שלה
שאלוהים נותן ואלוהים לוקח.
קשה לי לקבל את זה
שילדים הולכים לעולמם
שמשפחה מתרסקת לה
שהאבא אולי יתעורר
ויבין שילדיו והאישה של חייו
כבר לא בין החיים יותר.
בוכה וכואבת
רגישה ברמות שיא.
זה נוגע לי בנשמה
וקצת שובר אותי.
והבוקר יותר מתמיד
נורא קשה לי
שהגדול נוהג לבסיס
הילדה נוסעת בתחבורה ציבורית
והקטן איתי ברכב.
בא לי להשאיר אותם בבית
מוגנים ובטוחים איתי,
העולם הזה לעיתים
אכזרי מידי
.
חייבת להתאפס
וכל דקה להוקיר.
לתת לילדים לחיות
על אף כל הסיכונים
שרצים לי כרגע בראש
ולא להכניס אותם
לעולם החרדות שלי.
החיים נותנים סטירה
ואנחנו צריכים לקבל זאת
ולהמשיך הלאה.
לפעמים זה יותר
מידי בשבילי.
יהי זכרם ברוך.
הייתי חייבת לשחרר…..
