מעשה באטב
אטב משרדי
ורדרד ואכזרי
שהוצמד הבוקר
על דגדגני.
הדקה הראשונה
כואבת פיגוזים
אבל לאט לאט
מתרגלים לדברים טובים.
נכנסת לרכב ואיך
שמתיישבת צרחה
נפלטת מגרוני.
כואב אבל טוב שכך
ואני מלטפת את ראשי.
הדרך מהרכב למשרד
אני מודעת כל כך
ונזהרת ללכת כמו שצריך
שאף פועל לא ישים לב למאורע.
מתיישבת על הכסא
ופחות כואב לי.
שולחת יד מטה,
תחתונים היום
לא היו נחוצים.
מלטפת שם את שפתיי
תחושה כאילו פרצה
שם אש ואין כח הצלה.
מהר אני קופצת לנעול
את הדלת ובמכה
משחררת את האטב.
על אצבעותיי זולגת
רטיבות עוצמתית
ואני כעוטפת אותה
בכף ידי.
מתחילה ללטף את
הדגדגן הבוער
יודעת שעוד קצת
ואגיע לשיאי
אבל עוצרת
לא גומרת
היום אתעלל בעצמי
עד גבול יכולתי.
נלך על מנטאלי
החלטתי לי.
מוציאה מהתיק
את הפלאג המשרדי
(כן, יש אחד רק למשרד)
מורחת את רטיבותי
בין ישבניי
ומחדירה אותו עמוקות בי.
מתיישבת ומרגישה
שהמכנס כבר רטוב.
נושמת נשימה עמוקה
כמו יודעת שהיום
יהיה זה יום קסום
❤️
