לפני 3 שנים. 11 בנובמבר 2021 בשעה 17:22
יושבת במרפסת
מנסה לסכם את
השבוע שעבר לו.
המון רגש היה בו
וגם דביקות שאני
לרוב לא מחבבת בי.
גם לא נגעתי בעצמי
כמו חיה פרועה
הכל היה במינון
חוץ מהכאב שהגברתי
הילוך משמעותי בו.
בחיי שבשלב מסויים
חשבתי שאולי אכלתי
משהו מקולקל…
כל הרגש הזה יחד עם
הרצונות למשהו
הפתיחות בדרך לשם
הכמיהה להיות שייכת
מפחידים לי את הנשמה
ובדרך כלל זה השלב
שאני בועטת, הורסת
ונעלמת באפלה
אבל משהו אחר
קורה איתי
אני לא מרגישה את הצורך
לבעוט ולהרוס.
מרגישה כמו שתלתי זרע באדמה
ואני שומרת עליו מכל משמר
וגאה מעמקי נשמתי
כשהוא צומח בזכותי
ויותר מכל אני מרגישה
שרוצה לעשות הכל עבורו
שתמיד יהיה מבריק
והעלים שלו יהיו זקופים
ומלאי חיים.
או שאכלתי משהו מקולקל
או שפשוט הגיע הזמן שלי
וכבר אין בי את היכולת
או הרצון להלחם בעצמי
והכי חשוב שמרגישה
בעצמותיי שבתכלס
הפסקתי לפחד מהפחד❤️
