בעוד שבוע זה קורה.
אליפות עולם
ותחרות ראשונה
שאני לא אהיה נוכחת
בה מאז שהיא בת 4
בשל מגבלות הקורונה.
ואני יושבת עכשיו
ותופרת לה את דגל
ישראל על הבגד גוף
ותוך כדי אני מרגישה
כמו במכונת זמן לעבר.
הנסיעות האינסופיות
התחרויות מורטות עצבים
העוצמות שבה
היכולות שלה
הכח רצון.
המלחמה מפציעה
אחר פציעה
המסירות להחלים
ותוך כדי גם להיות
תלמידה טובה
וילדה מלאת ערכים.
לא יודעת מה יהיה שם
היא בכל זאת עם תחילתו
של קרע ואחרי הרבה טיפולים
מטובי הפיזיותרפיסטים
אבל יודעת דבר אחד
וזה שמדינת ישראל זכתה
בנציגה שהיא מודל לחיקוי
שהיא בדיוק תיאור מושלם
לאלופה אמיתית
עם או בלי מדליה.
ואני זכיתי ללוות אותה
בכל צעד וצעד שלה
ואני מודה לה שאיפשרה לי
פעם אחר פעם להיות
גאה במי שהיא
ואיך שהיא לא נותנת
לשום דבר להפיל אותה.
מצחיק אבל מעצים אותי
כשמביטה בפיצית הזאת
ואומרת לעצמי שיש לי הרבה
מה ללמוד ממנה ❤️
אמא גאה
וקצת הרבה ריגשי
תסבלו בשקט 👿
