לפני שנתיים. 27 בינואר 2022 בשעה 11:17
איףףףף איזה רוע
לקום עם תחושה
שבא לך רק יד
על הצוואר.
להביט בעיניך
להרגיש את הלחץ
ואיך האוויר נגמר
ואט אט אני מרחפת לי
אך מרגישה עטופה בך.
אני מכורה להרגשה
שאין דומה לה.
נותנת לך את כולי
ואתה לוקח
ומחזיר אותי
אחרת,
מתמסרת יותר רגע
אחרי הסטירה הראשונה
שמעירה אותי ועיניי נפקחות
ופוגשות את עיניך.
משם כבר אין צורך
לקשירות מתוחכמות
לגאג ושאר אביזרים.
גופי ונשמתי כנועים לך
לנחת זרועך,
הצלפותיך
כל כאב שתעניק לי
אני אספוג עבורך.
קנבס אנושי שיכיל
את כל מי שאתה.
תחנוק אותי ברכות
ואז עשה בי כרצונך
זה המוד.
מוד חניקתי משהו…
