מכשיר וידיאו
שנים לא ראיתי אחד כזה
ולאבוש יש. הוא גאה
באיך שמנקה אותו מבפנים
ושורד כבר 20 שנה.
שמתי קלטת
אשכרה קלטת של פעם
הסרט של החומה
שעכשיו מרגיש לי
שהוא פסיכודלי
ואני כבר מגיל 10
ראיתי אותו עם אבוש ללא הפסקה.
אולי גם עצם היותי מעושנת
הופך את הסרט למשהו אחר בכלל
שמעלה בי רצף של תמונות מילדותי.
קטע לישון בבית בו גדלתי
בלי שרוצה אני מוצפת זכרונות ילדות.
החדר שתמיד הרגיש לי ענק
והכיל 5 ילדות עם מיטות נפתחות
פתאום נראה לי קטן.
עולה בי געגוע לפשטות
היינו מאושרות ועושר
היה לנו בין ארבע קירות
שאבוש תמיד דאג לזה.
נזכרת בסוכות שהוא בנה
לנו סוכה בתוך החדר.
זוכרת שלטים שהכנו
במשך שעות בחדר
להפגנה נגד אבוש
שיקח אותנו לים
באחד מימי השבת.
זוכרת איך הוא נכנע
וזוכרת כמה אהבה
שרתה בבית הזה
על אף היותו אדם
לא פשוט ואף קשה
נו, מרוקאי שכזה.
כל כך נכון לי לישון כאן הלילה
למרות שלא מצליחה להרדם.
סוג של סגירת מעגל
ההורות של אז
והאמהות שלי כעת.
רק אהבה יש בי
מוצפת אהבה כרגע.
רק חסר לי חיבוק חזק
כמו שאבוש היה מביא לי
כזה שתמיד אחריו
חשבתי שאבא הכי חזק בעולם.
